שאלה:
שלום רב. לפני מספר חודשים אובחנתי כחולה קוליטיס (דלקת המעי הגס). מאז שחליתי, חיי השתבשו ביותר: התזונה שלי הפכה למוגבלת מאד, ומעבר לקושי הכרוך בתזונה מוגבלת – עלי להשקיע זמן רב בהכנת ובאכילת האוכל (אכילה מהירה ולא מדודה עלולה לגרום לי לדימום). כמו כן, במחילה מכבודכם, אני מאבד מדי יום שעות בביהכ"ס, מפני שהמחלה פוגעת בתהליך העיכול. אציין שאני אדם עובד ובעל משפחה – ואם בעבר זכיתי לקבוע סדרי לימוד בשעות הערב, הם הצטמצמו עד מאד מפני שאיני מוצא להם עוד פנאי. במאמץ רב, אני שומר על שני סדרי לימוד, חוק לישראל וס' בלבבי משכן אבנה חלק ב', אותם אני רואה כחובה ממש לצורך התפתחותי הרוחנית. אני שרוי בחוסר ודאות, ובחשש באשר למצבי הרפואי בהווה ובעתיד – וכל אלו מוסיפים לקושי מימד נפשי משמועתי.
לאחר קריאת מאמר הרב רופא חולי עמו ישראל, וכן תכתובת שלי עם הרב בנושא – ולאחר חשבון נפש ומאמצים רוחניים, אני מבקש להיוועץ ברב: אני מנסה בכל כוחי להתמודד עם המחלה ברמה רוחנית באופן מספק, ומקוה שד' ישלח לי רפואה שלמה במהרה. אני עושה מאמצים רבים להפנים את העובדה שהמחלה אינה 'מציאות עצמאית', אלא גזרת ד', וכשם שהוא ית' גזר – כך בידו לבטל את הגזרה. אני מתפלל רבות. כפי יכולותיי – 'עשיתי תשובה' (וכאן אולי המקום לציין שלאחר חשבון נפש מעמיק מצאתי שיתכן והמחלה באה לי מפני שאיני מסור די הצורך לציבור עמו אני עובד. אני משמש כמטפל במסגרת טיפולית לבני ישיבות, ואכן מודה אני שאיני מקדיש את כל הזמן שיכולתי לטובת מטופלים מסיבות שונות, וחשבתי – שיתכן שמידה כנגד מידה - אבדה יכולתי לשלוט בזמנים שלי. באשר לתשובה 'כללית' – ניסיתי, אך התוצאות היו מועטות, אם בכלל, על אף המאמצים). לאחרונה התחלתי להתפלל, שיזכני ד' לפעול מה שנכון על מנת לזכות לרפואה (או-לא לפעול מה שאינו נכון). מאז, לבי אומר לי שהנכון עתה הוא להיוועץ בגברא רבה מה עלי לעשות בנקודת הזמן הזאת, לאחר חודשים של התמודדות מתישה – ואף לקבל קבלה משמעותית, רוחנית כמובן, כחלק מהמאמץ לזכות לרפואה.
בהתאם לכך, ברצוני לשאול, על פי דעת תורה, מה נכון שאעשה בשלב זה. האם עלי לקבל קבלה מיוחדת? אשתף את הרב שקיבלנו ע”ע, אני ורעייתי, לקבל את השבת כעשר דק' לפני הדלקת נרות ואף נכנסנו לתכנית ייחודית בנושא. האם עלי לקבל קבלה אחרת? האם עלי לפעול באפיק אחר שאיני מעלה בדעתי, גם אם לא רוחני? לאחר חודשים של התמודדות עם המחלה, אני אובד עצות. איני יודע מה לעשות מכאן והלאה – ופשוט להרים ידיים איני רוצה. בראש ובראשונה מפני שאני מאמין באמונה שלמה שביד הקב"ה לרפאני, אם רק אפעל נכון. שנית, באופן טבעי, ההשלמה עם מחלה כרונית קשה עד מאד.
חשוב לציין:
הטיפול הרפואי המוצע במחלה מתחלק לשניים: הרפואה הקונבנציונלית מציעה טיפול תרופתי שאינו מרפא את המחלה אלא מאפשר להתמודד עם תסמיניה, ועל כן היא נחשבת מחלה כרונית. בחירה באפיק זה מלווה בחשש הוא מפני החמרה מתמדת של המחלה ושל תסמיניה ונזק מצטבר לגוף ח"ו. לעומת זאת, עולם הרפואה הטבעית (בקצרה ממש – קבוצה הטוענת שבאמצעות אורח חיים נכון הכולל בעיקר תזונה נכונה – אך גם שמירה על שינה מספקת, שמחת חיים וכו') גורס שבאמצעים שהיא מציעה ניתן לרפא את המחלה לחלוטין. יצוין, שראש הקבוצה הוא יהודי יר"ש ומזכה הרבים, אם כי הוא למד אותה מאחרים, שאינם שומרי תו"מ. בחרתי להתמודד עם המחלה (בגדרי ההשתדלות) בדרך הרפואה הטבעית, על אף שהתהליך אותו היא מחייבת דורשני מאד בהשוואה לרפואה הקונבנציונלית, היות וכפי שכתבתי, אני מבקש שלא לחיות את חיי בצל מחלה. ואני מציין זאת על מנת לפרוס בפני הרב את כל המידע שאני רואה כמשמעותי להבנת הנושא לרוחב ולעומק.
אני מתנצל על אריכות הדברים, אך בדם לבי כתבתי.
בכבוד רב, תודה.
לאחר קריאת מאמר הרב רופא חולי עמו ישראל, וכן תכתובת שלי עם הרב בנושא – ולאחר חשבון נפש ומאמצים רוחניים, אני מבקש להיוועץ ברב: אני מנסה בכל כוחי להתמודד עם המחלה ברמה רוחנית באופן מספק, ומקוה שד' ישלח לי רפואה שלמה במהרה. אני עושה מאמצים רבים להפנים את העובדה שהמחלה אינה 'מציאות עצמאית', אלא גזרת ד', וכשם שהוא ית' גזר – כך בידו לבטל את הגזרה. אני מתפלל רבות. כפי יכולותיי – 'עשיתי תשובה' (וכאן אולי המקום לציין שלאחר חשבון נפש מעמיק מצאתי שיתכן והמחלה באה לי מפני שאיני מסור די הצורך לציבור עמו אני עובד. אני משמש כמטפל במסגרת טיפולית לבני ישיבות, ואכן מודה אני שאיני מקדיש את כל הזמן שיכולתי לטובת מטופלים מסיבות שונות, וחשבתי – שיתכן שמידה כנגד מידה - אבדה יכולתי לשלוט בזמנים שלי. באשר לתשובה 'כללית' – ניסיתי, אך התוצאות היו מועטות, אם בכלל, על אף המאמצים). לאחרונה התחלתי להתפלל, שיזכני ד' לפעול מה שנכון על מנת לזכות לרפואה (או-לא לפעול מה שאינו נכון). מאז, לבי אומר לי שהנכון עתה הוא להיוועץ בגברא רבה מה עלי לעשות בנקודת הזמן הזאת, לאחר חודשים של התמודדות מתישה – ואף לקבל קבלה משמעותית, רוחנית כמובן, כחלק מהמאמץ לזכות לרפואה.
בהתאם לכך, ברצוני לשאול, על פי דעת תורה, מה נכון שאעשה בשלב זה. האם עלי לקבל קבלה מיוחדת? אשתף את הרב שקיבלנו ע”ע, אני ורעייתי, לקבל את השבת כעשר דק' לפני הדלקת נרות ואף נכנסנו לתכנית ייחודית בנושא. האם עלי לקבל קבלה אחרת? האם עלי לפעול באפיק אחר שאיני מעלה בדעתי, גם אם לא רוחני? לאחר חודשים של התמודדות עם המחלה, אני אובד עצות. איני יודע מה לעשות מכאן והלאה – ופשוט להרים ידיים איני רוצה. בראש ובראשונה מפני שאני מאמין באמונה שלמה שביד הקב"ה לרפאני, אם רק אפעל נכון. שנית, באופן טבעי, ההשלמה עם מחלה כרונית קשה עד מאד.
חשוב לציין:
הטיפול הרפואי המוצע במחלה מתחלק לשניים: הרפואה הקונבנציונלית מציעה טיפול תרופתי שאינו מרפא את המחלה אלא מאפשר להתמודד עם תסמיניה, ועל כן היא נחשבת מחלה כרונית. בחירה באפיק זה מלווה בחשש הוא מפני החמרה מתמדת של המחלה ושל תסמיניה ונזק מצטבר לגוף ח"ו. לעומת זאת, עולם הרפואה הטבעית (בקצרה ממש – קבוצה הטוענת שבאמצעות אורח חיים נכון הכולל בעיקר תזונה נכונה – אך גם שמירה על שינה מספקת, שמחת חיים וכו') גורס שבאמצעים שהיא מציעה ניתן לרפא את המחלה לחלוטין. יצוין, שראש הקבוצה הוא יהודי יר"ש ומזכה הרבים, אם כי הוא למד אותה מאחרים, שאינם שומרי תו"מ. בחרתי להתמודד עם המחלה (בגדרי ההשתדלות) בדרך הרפואה הטבעית, על אף שהתהליך אותו היא מחייבת דורשני מאד בהשוואה לרפואה הקונבנציונלית, היות וכפי שכתבתי, אני מבקש שלא לחיות את חיי בצל מחלה. ואני מציין זאת על מנת לפרוס בפני הרב את כל המידע שאני רואה כמשמעותי להבנת הנושא לרוחב ולעומק.
אני מתנצל על אריכות הדברים, אך בדם לבי כתבתי.
בכבוד רב, תודה.
תשובה:
כל דבר יש בו חיצוניות ופנימיות. הקבלה שקבלתם לקבל כעשר דק' את השבת נכונה בחיצוניות, והיא מושכת את אור השבת לחול, לחולין, לחולי, ויש בו אור של רפואה.
כמו כן מצות הפרשת חלה, תיקון לחלל. חלה כנגד חלה.
בפנימיות עיקר סילוק החולי מכח סילוק החלל הפנוי, "חללו של עולם", ולמלאות את החלל באורו ית"ש, אור השגחתו, השגחה פרטית בכל פרט. שיחדור למח וללב וז"ש אין עוד מלבדו, אפילו בחללו של עולם. והוא שורש הרפואה לחולי.
כמו כן חולי שורש לח-חל, לחות היפך יובש. יובש שורש לחולי, לחות שורש לרפואה. וזהו עיקר אכילתו של אדם לחם, לח-ם. וכאשר נתישן נעשה יבש. ושורשו יסוד הרוח, שהוא לח-חם. לח-ם. לחם דתיקון.
כמו כן מצות הפרשת חלה, תיקון לחלל. חלה כנגד חלה.
בפנימיות עיקר סילוק החולי מכח סילוק החלל הפנוי, "חללו של עולם", ולמלאות את החלל באורו ית"ש, אור השגחתו, השגחה פרטית בכל פרט. שיחדור למח וללב וז"ש אין עוד מלבדו, אפילו בחללו של עולם. והוא שורש הרפואה לחולי.
כמו כן חולי שורש לח-חל, לחות היפך יובש. יובש שורש לחולי, לחות שורש לרפואה. וזהו עיקר אכילתו של אדם לחם, לח-ם. וכאשר נתישן נעשה יבש. ושורשו יסוד הרוח, שהוא לח-חם. לח-ם. לחם דתיקון.
קטגוריות
