245. קידוש החומר – עניינו [#4967]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלום עליכם כבוד הרב.
רציתי לברר את האמת לאמיתה לגבי עניין של קידוש החומר.
זאת אומרת שכיוון שהקב"ה לית אתר פנוי מינה והוא זה שמהווה את המציאות כולה וגם את הרע.
למה בעצם יש עניין של חומר בעולם אם זה אסור מלכתחילה, (לדוגמא מכוניות יוקרה, מכשירים חכמים וכו'), ומה הגישה של היהודי כלפי החומר בעולם, האם עליו לנתק נתק מוחלט מכל זה, או שמא זה בשורש בא לעזור ליהודי כל אחד בדרכו שלו בעולם. כבוד הרב אינני מבין במושגים קבליים אם מתאפשר תשובה בנחת בהפשטה.
תודה מראש והרבה נחת.

תשובה:

א. מצד אמיתות פנימיות הדבר "לית אתר פנוי מיניה", אולם מצד השגת מדרגת העוה"ז אור זה אינו נמצא בגילוי חושי, והוא למעלה ממדרגת רוב בנ"א, ובדקות למעלה ממדרגת עוה"ז בעצם. ולכך כל אדם ואדם עבודתו האמתית לנהוג כפי מדרגתו, ואם נוהג למעלה ממדרגתו זהו "דמיון". ובערכו שלו, שאין נגלה בחומר מדרגת "לית אתר פנוי מיניה", אלא נגלה כחומר כפשוטו. לדידו חומר זה מהוה סתירה ומחיצה בפני הרוחניות.
ב. תכלית החומר לקדשו יותר ויותר עד שיתגלה בו 'לית אתר פנוי מיניה'. ולכך למעשה, מחד האדם צריך להשתמש עם החומר כדי צרכו המעשי, וכדי צרכו הנפשי ע"מ שיהא לו ישוב דעת לעבוד את בוראו כמ"ש הרמח"ל בתחלת מס"י. וזהו גופא כאשר משתמש כן בחומר, מקדש את החומר. ויתר על כן כאשר עושה מצות בחומר כגון מצה, סוכה וכד'. וכפי שמדרגתו בכלל, ומדרגתו בשעת עשיית המצוה בפועל בפרט, כך שיעור הקדושה החל בחומר. ואצל אדם קדוש כל כלי תשמישו קדושים, וכמ"ש הרמח"ל שם, בפרק האחרון, שעילוי גדול הוא לבריות בהיותם משמשים את האדם השלם בקדושתו ית"ש.