261. מדרגת הלשמה שלבושי הנפש נעשים שקופים, “רצוא ושוב” של ישראל בשונה מגוי [#4983]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלום לכבוד הרב.
א. קראתי שהרב אומר שלימוד תורה לשמה כמו החזון איש הופך את לבושי הנפש לשקופים ואז מאירה לו הנשמה, רבותינו הגדירו מספר הגדרות למה הוא לימוד לשמה, אז לאיזה הרב התכוון?
ב. הבנתי מהרב שליהודי בשונה מגוי יש איחוד בין הרצוא לשוב, אז מהי הנקודה המחברת בעבודת רצוא ושוב כדי שיהיה ביניהם איחוד ולא פירוד, ואיך היא מחברת, ואיפה הנפש צריכה להיות מונחת בתהליך המעבר מהרצוא לנקודה המאחדת והשוב, האם ברצוא רק ברצוא ואז בנקודה מאחדת ואז רק בשוב?
לדוגמא, אין עוד מלבדו כפשוטו (רצוא) לבין התכללות (שוב), איזה נקודה יכולה לחבר בין בורא בלבד לנברא הכלול בבורא? הרי תמיד יש דילוג בין המצבים.
האם הנקודה המחברת נכונה לכל סוגי הרצוא ושוב, ואם לא מה הקו הכללי, איך למצוא את נקודת החיבור בין המצבים שיש ביניהם דילוג?
תודה רבה רבה.

תשובה:

א. כל מדרגה בלשמה מזככת. המדרגה שנעשה לשקוף, כמ"ש בשם הרבי מקאצק, תרגילנו בתורתך. שעושה את טבע הנשמה, למעלה מטעם ודעת. כמו שהרחיב הרמח"ל במסילת ישרים בפרק הענוה.
ב. "מפליא לעשות", פלא עליון, כולל ההפכים. וזה נמצא רק בישראל. הכח בכל מדרגה שלפי אותה מדרגה הם דבר והיפוכו, ולאחדם מכח פלא עליון שבנפש.
ונחלק לב' חלקים, א. עתיק – אפס, העדר. ב. אריך – אין. כללות ההפכים. וע"מ לכלול את ההפכים בשלמות יש תחלה לדבוק באפס, ואח"כ באין. ולפיכך ה"ביטול עצמי" דבקות ב"אפס", ומשם דבק במקור ההפכים, "אין", מקום שנכללים יחדיו.
ולכך בין רצוא לשוב יש אפס, והוא השקטת הנפש, ומשם מעבר לכח המאחד, ומשם לשוב. וסוד כללות ההפכים, שהדבר בעומק הוא אחד, ויש לו כמה התראויות. ואור אין סוף, נתראה כאור אין סוף, ומתראה אף כגבול, והבן מאוד.