שאלה:
שלום וברכה כבוד הרב.
בספר בלבבי על מסילת ישרים (חלק א' עמוד שכ"ב), הרב הרחיב בדברי הרמח"ל שעל האדם לפקח על דרכיו בשעת השקט ולהתבונן במעשיו וכו'. הרב נגע בענין בניית הרגשת החסר כדרך לחיבור פנימי.
אשמח אם הרב יוכל להרחיב באופן המעשי כיצד ליישם התבוננות זו, ומה המדד שאכן הרגשת החסר היא אמיתית.
הרב כתב: "הדרך היא להניח הכל בצד, לא לעשות כלום, ואז יתחיל להרגיש הצימאון הרוחני שבתוכו". ההסבר לא נקלט בנפשי.
תודה רבה ושבת שלום!
בספר בלבבי על מסילת ישרים (חלק א' עמוד שכ"ב), הרב הרחיב בדברי הרמח"ל שעל האדם לפקח על דרכיו בשעת השקט ולהתבונן במעשיו וכו'. הרב נגע בענין בניית הרגשת החסר כדרך לחיבור פנימי.
אשמח אם הרב יוכל להרחיב באופן המעשי כיצד ליישם התבוננות זו, ומה המדד שאכן הרגשת החסר היא אמיתית.
הרב כתב: "הדרך היא להניח הכל בצד, לא לעשות כלום, ואז יתחיל להרגיש הצימאון הרוחני שבתוכו". ההסבר לא נקלט בנפשי.
תודה רבה ושבת שלום!
תשובה:
לצורך כך נצרך להגיע להשקטה פנימית, שאזי האדם אין עיקר קליטתו מבחוץ פנימה אלא מפנים לחוץ. תהליך השקטה זה נתבאר בדע את התבודדותך ודע את יחודך. בזמן ההשקטה יש ללמוד להקשיב לקול הפנימי מתוך שקט עמוק, ושם האדם יכול לחוש את הצימאון הרוחני שבתוכו.
קטגוריות
