277. בענין תשוקה לרוחניות [#4999]

בשיעור על קל"ח פתחי חכמה (סוף פתח כו, שיעור ל"ט) נתבאר: "אין לך אדם שאין לו תשוקה להתמלאות תמיד - "וגם הנפש לא תמלא" (קהלת ו,ז). ולכן, מי שהלבוש שלו הוא בלבוש חומרי הרי שהוא מחפש חומריות, ומי שהלבוש שלו רוחני מחפש רוחניות, וכן ע"ז הדרך. והבן, שישנן שלש הבחנות בתפיסת קומת הנשמות. המדרגה הראשונה הן הנשמות שנמצאים מעולם היש... המדרגה השניה היא של נשמות בתפיסת אין, והוא המבואר כאן: "ועם כל זה לא היה חלל לגמרי, כי הרי שורש העולמות העתידים לצאת היה שם בבחינת רשימו". הרי שכלפי התפיסה של אין - אין מציאות של חסר, כי הכל ישנו תמיד, בבחינת "אם אני כאן הכל כאן" - 'אני' בחינת מלכות, ומצד שורש המלכות בתפיסת האין - הרי שהכל מושלם. מדרגת נפש כזו, הרי שהיא חיה בהשלמה, ואין היא מרגישה חסר. כי מאחר שאין לה תשוקה ליש, הרי שהחסר של היש אינו מפריע לה, ומחמת שהיא דבקה באין - הרי שיש לה הכל. כי האין הוא שורש העולמות, ששם יש הכל".
א. ולכאורה יש להבין, אחר שנתבאר שאין לך אדם שאין לו תשוקה להתמלאות, כיצד מתישב הדבר באותן הנשמות שבתפיסת אין שאין להן חסר, שא"כ לכאו' אין להן תשוקה להתמלאות?
ב. במה שנזכר שם בתחילה הדוגמא במי שהלבוש שלו חומרי וכו', והיא תשוקה מצד הלבושים, ולאחר מכן נתבאר הענין בעצמות הנשמות.
ג. האם התשוקה לרוחניות ע"פ האמור – מוכרח שתהא במהלך של "שינוי הלבושים, שאחר שישיג הרוחני אז תהיה תשוקתו לרוחניות, או שעכ"פ אפשר שגם מי שהלבוש שלו חומרי אעפ"כ תהא לו תשוקה לרוחניות?

א. החסר וההשלמה שלהם בתוך האין, רצוא ושוב, חסר והשלמה, מתוך עצמו מושלם. אין להם חסר חיצוני, ואין צורך בהשלמה חיצונית.
ב. שורש התשוקה בעצמות הנשמה, אולם הדבר מתראה גם בלבוש לפי ערכו.
ג. כל אדם אף שהוא חומרי, מ"מ יש לו בקע בנפשו שדרכו בוקעת תשוקה רוחנית, וכפי גודל הבקע כן גודל התשוקה.