שאלה:
מאוד התפעלתי משער הבחינה של החובות הלבבות, לראות חכמת ה' בבריאה, ולהשתמש אתו להגיע להכרת ה'. שאלתי היא מהו הדרך הנכון לעשות את זה – כגון שאני מסתכל על צפור שעפה, האם אני פשוט מסתכל ונותן לשכל שלי לחשוב על זה לבד, בלי לכוון אותו לחשוב שחייב להיות בורא, או האם אני אומר לעצמי (אפילו שהלב שלי עדין לא מרגיש את זה) תסתכל על הצפור שעפה - חייב להיות שבורא יצר אותו! או אולי יש דרך אחר שנכון? תודה.
תשובה:
יש את מדרגת השכל של האדם, ויש את מדרגת לבו. תכלית העבודה היא כלשון הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" - שידיעותיו של האדם לא ישארו כידיעת השכל בלבד, אלא שגם בלבו הוא ירגיש ויחוש את הדברים. ובפרטות כאן - שער הבחינה הוא אחד מחלקי חובות "הלבבות", והתכלית א"כ היא שהדברים יכנסו ללבו של האדם, ושהוא יחוש את מציאותו ית"ש בעולם.
לכן שלב ראשון - אם השכל לא חושב את הדברים מעצמו אז צריך להפעיל את המחשבה בענין, ושלב שני צריך לעבוד להכניס את הדברים ללב [וזה אפי' אם השכל חושב בדברים מעצמו], הן ע"י התבוננות רחבה, והן בדיבור באופן של שאלה ותשובה בתוך עצמו, ודבור אליו ית"ש, אפשר לעי' בהרחבה בלבבי משכן אבנה, א' –ב'.
הצורה הראויה של ההתבוננות היא לראות ממה כל דבר מורכב, מה הם חלקי הדבר, ואז להתבונן בכל חלק לעצמו, ובצירופו עם שאר החלקים, והיחס ביניהם [כגון מה עיקרי ומה משני, מה עצמי ומה מקרי וכן על זה הדרך]. זו צורת מחשבה יסודית ומובנת באופן כללי בכל ענין, וכגון בלימוד התורה, ולא רק בענין ששאלתם.
לכן שלב ראשון - אם השכל לא חושב את הדברים מעצמו אז צריך להפעיל את המחשבה בענין, ושלב שני צריך לעבוד להכניס את הדברים ללב [וזה אפי' אם השכל חושב בדברים מעצמו], הן ע"י התבוננות רחבה, והן בדיבור באופן של שאלה ותשובה בתוך עצמו, ודבור אליו ית"ש, אפשר לעי' בהרחבה בלבבי משכן אבנה, א' –ב'.
הצורה הראויה של ההתבוננות היא לראות ממה כל דבר מורכב, מה הם חלקי הדבר, ואז להתבונן בכל חלק לעצמו, ובצירופו עם שאר החלקים, והיחס ביניהם [כגון מה עיקרי ומה משני, מה עצמי ומה מקרי וכן על זה הדרך]. זו צורת מחשבה יסודית ומובנת באופן כללי בכל ענין, וכגון בלימוד התורה, ולא רק בענין ששאלתם.
קטגוריות
