שאלה:
שלו' הרב שליט"א.
א. מאיזה יסוד נובע מדת הבושה? מצד אחד יש לומר שהבושה נובע מיסוד האש, כיון שע"י בושה האדם מכלה את עצמו, ע"י הרגש הבושה על עצמו שהוא מרגיש. אבל שמעתי פעם שהבושה נובע מיסוד הרוח (ולא ידעתי למה), אבל יכול להיות שהוא נובע מעפר, כיון שע"י בושה האדם מתכנס למקומו, שהוא צמצום, מדת יסוד העפר. ולכאורה אינו יכול להיות לבא מיסוד המים, כיון דאין לאדם תענוג או חיות מבושה. אבל כל דבר יש בו את הד' יסודות, וא"כ גם הבושה יכול להיות בא מיסוד המים, אבל איך?
ב. וכן מאיזה יסוד נובע מדת האמת, דמצד אחד הרוח היא מדת רחמים-תפארת שהיא מדת יעקב אבינו שהיה אמת, והאמת מוליך את האדם לתכליתו, וזהו תכונת הנהגה-רוח, אבל גם ע"י אמת האדם מכלה את השקר, וא"כ אפשר שהאמת בא מיסוד האש. וגם אפשר לומר שאמת יסודו בעפר, הכרת מציאות כמו שהיא.
ג. וכן מאיזה יסוד נובע מדת הפרישות, דמצד א' יש לומר שהפרישות נובעת מאש, כיון שע"י הפרישות האדם מכלה את הגשמיות ונעשה רוחני יותר, הוא ביטל את רצונות הגוף שלו, וא"כ פרישות הוא ביטול שהיא מהות יסוד האש. אבל ג"כ יכול להיות שזה נובע מיסוד המים, אם אדם מתענג בהפרישות. ואפשר שהפרישות בא מעפר, שע"י הפרישות מדברים מסויימים הוא מרגיש יותר מסודר.
ד. כיון שבכל דבר יש את כל הד' יסודות של אמר"ע, השאלה היא, כיצד אני יכול לדעת מהו יסוד השורשי של המדה, ומה הענף של יסודו? לדוגמא, אם נאמר שמדת האמת בא בעיקר מיסוד הרוח, וג"כ יכול להיות בא בפרטות או מאש דרוח או עפר דרוח או ממים דרוח, כיון שלעולם עיקר יסודו הוא רוח – אבל איך האדם יכול לדעת מהי עיקר תכונותו ויסודו, ומהו הענפים שלו?
א. מאיזה יסוד נובע מדת הבושה? מצד אחד יש לומר שהבושה נובע מיסוד האש, כיון שע"י בושה האדם מכלה את עצמו, ע"י הרגש הבושה על עצמו שהוא מרגיש. אבל שמעתי פעם שהבושה נובע מיסוד הרוח (ולא ידעתי למה), אבל יכול להיות שהוא נובע מעפר, כיון שע"י בושה האדם מתכנס למקומו, שהוא צמצום, מדת יסוד העפר. ולכאורה אינו יכול להיות לבא מיסוד המים, כיון דאין לאדם תענוג או חיות מבושה. אבל כל דבר יש בו את הד' יסודות, וא"כ גם הבושה יכול להיות בא מיסוד המים, אבל איך?
ב. וכן מאיזה יסוד נובע מדת האמת, דמצד אחד הרוח היא מדת רחמים-תפארת שהיא מדת יעקב אבינו שהיה אמת, והאמת מוליך את האדם לתכליתו, וזהו תכונת הנהגה-רוח, אבל גם ע"י אמת האדם מכלה את השקר, וא"כ אפשר שהאמת בא מיסוד האש. וגם אפשר לומר שאמת יסודו בעפר, הכרת מציאות כמו שהיא.
ג. וכן מאיזה יסוד נובע מדת הפרישות, דמצד א' יש לומר שהפרישות נובעת מאש, כיון שע"י הפרישות האדם מכלה את הגשמיות ונעשה רוחני יותר, הוא ביטל את רצונות הגוף שלו, וא"כ פרישות הוא ביטול שהיא מהות יסוד האש. אבל ג"כ יכול להיות שזה נובע מיסוד המים, אם אדם מתענג בהפרישות. ואפשר שהפרישות בא מעפר, שע"י הפרישות מדברים מסויימים הוא מרגיש יותר מסודר.
ד. כיון שבכל דבר יש את כל הד' יסודות של אמר"ע, השאלה היא, כיצד אני יכול לדעת מהו יסוד השורשי של המדה, ומה הענף של יסודו? לדוגמא, אם נאמר שמדת האמת בא בעיקר מיסוד הרוח, וג"כ יכול להיות בא בפרטות או מאש דרוח או עפר דרוח או ממים דרוח, כיון שלעולם עיקר יסודו הוא רוח – אבל איך האדם יכול לדעת מהי עיקר תכונותו ויסודו, ומהו הענפים שלו?
תשובה:
א. בושה ענינה סתירה בין המצב הרצוי לבין המצוי. וזהו יסוד הרוח מלשון רווח, ב' קצוות, שנעשה תנועה מן קצה עליון לקצה תחתון, ולכך בוש. כי אילו לא היה מצופה הצד העליון לא היה בוש.
קושי תולדת הבושה, יוצרת אודם באדם, אזיל חיורא וסומקא. וזהו תולדת האש, כילוי עצמי. וכל כילוי יוצר צמצום. וזהו גילוי של יובש שנמצא הן בעפר והן באש, אולם יסודו בעפר. והוא בחינת כעס המביא לעצבות, יובש שבאש מביא ליובש הכולל, עפר. ונגלה יסוד מים, שהרי אילו היה נמצא ברצוי היה מתרחב עד מקום זה. ואילו היה מתיאש מלהתרחב עד שם לא היה בוש. נמצא שעדיין תשוקתו לרצוי, מכח המים, ולכך מתיבש. ונתבאר מהות הבושה, רוח, ונתבאר כל ארמ"ע שבו.
ב. קו ימין אהבה, חסד. קו שמאל, יראה דין. קו אמצע, כאשר נוטה לצד ימין נקרא רחמים, וכאשר נוטה לצד שמאל נקרא אמת, כמ"ש בפ"ק דסנהדרין מדתו של משה (אמת) יקוב הדין את ההר, אולם עצמות האמת מוליכה את הדבר מראשיתו לאחריתו. ותנועה זו כאשר מתגלה מצד "אהבת" האמת, ונמשך אחר תנועה זו כמים. ותנועה זו שוללת השקר, אש, כנ"ל בשאלתכם. והאמת מבררת מהו המציאות וזהו עפר. ונתבאר מהות האמת, קו אמצע, רוח, ונתבאר כל הארמ"ע שבו.
ג. עצם הפרישות אש, אולם מה מניע את הפרישות, יתכן אש גופא, ויתכן מים, אהבת הרוחניות כשאלתכם. וכן יתכן שפורש מצד מניע של עפר, סדר. וכן יתכן פרישות מיסוד הרוח, שכיון שנמצא בתהליך של תנועה, פורש מכל מה שמעכב את תנועתו. אולם עצם תנועת הפרישות, אש. אלא שיתכן כמה כוחות שיניעו זאת.
ד. עליו לראות בכל דבר ארמ"ע בפרטות, וארמ"ע דארמ"ע, כמו שמסודר בשיעורים ט"ז מדרגות לכל מדה. ואזי האדם מקבל תמונה בהירה. ומברר בנפשו איזה חלק או חלקים בעיקר גלויים אצלו ממדה זו.
קושי תולדת הבושה, יוצרת אודם באדם, אזיל חיורא וסומקא. וזהו תולדת האש, כילוי עצמי. וכל כילוי יוצר צמצום. וזהו גילוי של יובש שנמצא הן בעפר והן באש, אולם יסודו בעפר. והוא בחינת כעס המביא לעצבות, יובש שבאש מביא ליובש הכולל, עפר. ונגלה יסוד מים, שהרי אילו היה נמצא ברצוי היה מתרחב עד מקום זה. ואילו היה מתיאש מלהתרחב עד שם לא היה בוש. נמצא שעדיין תשוקתו לרצוי, מכח המים, ולכך מתיבש. ונתבאר מהות הבושה, רוח, ונתבאר כל ארמ"ע שבו.
ב. קו ימין אהבה, חסד. קו שמאל, יראה דין. קו אמצע, כאשר נוטה לצד ימין נקרא רחמים, וכאשר נוטה לצד שמאל נקרא אמת, כמ"ש בפ"ק דסנהדרין מדתו של משה (אמת) יקוב הדין את ההר, אולם עצמות האמת מוליכה את הדבר מראשיתו לאחריתו. ותנועה זו כאשר מתגלה מצד "אהבת" האמת, ונמשך אחר תנועה זו כמים. ותנועה זו שוללת השקר, אש, כנ"ל בשאלתכם. והאמת מבררת מהו המציאות וזהו עפר. ונתבאר מהות האמת, קו אמצע, רוח, ונתבאר כל הארמ"ע שבו.
ג. עצם הפרישות אש, אולם מה מניע את הפרישות, יתכן אש גופא, ויתכן מים, אהבת הרוחניות כשאלתכם. וכן יתכן שפורש מצד מניע של עפר, סדר. וכן יתכן פרישות מיסוד הרוח, שכיון שנמצא בתהליך של תנועה, פורש מכל מה שמעכב את תנועתו. אולם עצם תנועת הפרישות, אש. אלא שיתכן כמה כוחות שיניעו זאת.
ד. עליו לראות בכל דבר ארמ"ע בפרטות, וארמ"ע דארמ"ע, כמו שמסודר בשיעורים ט"ז מדרגות לכל מדה. ואזי האדם מקבל תמונה בהירה. ומברר בנפשו איזה חלק או חלקים בעיקר גלויים אצלו ממדה זו.
קטגוריות
