שאלה:
א. הרב הזכיר דרך ללחום נגד היצר הרע, שיעשה אדם בכל דבר היפך ממה שהוא רוצה לעשות. אבל עדיין כיצד הוא יודע מה לעשות בפועל, למשל אם הוא רוצה לאכול בזמן אכילה ולישון בזמן שינה הרי גם היצר הטוב רוצה לעשות כן. (ואם הרב מדבר רק בשורשי הכוחות, עדיין כיצד הוא יודע מה לעשות בפועל).
ב. עוד שאלות בענין הד' יסודות:
א. הרב אמר שצריך להכיר בתוך היסוד העקרי שלו, איזה מדה הוא הכי חזקה אצלו וזהו שורשו (למשל ביסוד האש גאוה או כעס). כיצד מזהים את זה, והאם זה קשור להיסוד השני של האדם, ומה עושים ביסוד המים שיש רק מדה אחת, תאוה?
ב. המדה רעה השורשית של האדם באה מהמדה הכי חזקה שלו או המדה הכי חלשה שלו, למשל אם היסוד הכי חזק שלו זה אש והחלשה זה רוח, אם כן מצד אחד יש לו בעיה של גאוה, אבל מצד שני העדר של תנועה מחמת הרוח.
ג. הרב אמר שמאזנים את היסוד החזק על ידי היסוד ההפכי הגם שהוא יותר חלש. מהיכן בא הכח של היסוד החלש לאזן – הרי הוא חלש. ועוד, אפ' היו שניהם שוים בחוזק, הרי אחד הוא שורש והשני ענף, וכיצד השרש יכול לאזן את הענף כיון שהם שתי מדרגות.
ד. הסדר של הד' יסודות בנפש האם הם מלבישים זה את זה או ממוזגים זה עם זה (כמשמעות הלשון של ההג''ה מהרי''ץ בהנפש החיים), ואם הם ממוזגים האם זה כמו מיזוג גשמי - כמו חמישים אחוז יסוד האש, שלשים אחוז עפר וכו'?
ב. עוד שאלות בענין הד' יסודות:
א. הרב אמר שצריך להכיר בתוך היסוד העקרי שלו, איזה מדה הוא הכי חזקה אצלו וזהו שורשו (למשל ביסוד האש גאוה או כעס). כיצד מזהים את זה, והאם זה קשור להיסוד השני של האדם, ומה עושים ביסוד המים שיש רק מדה אחת, תאוה?
ב. המדה רעה השורשית של האדם באה מהמדה הכי חזקה שלו או המדה הכי חלשה שלו, למשל אם היסוד הכי חזק שלו זה אש והחלשה זה רוח, אם כן מצד אחד יש לו בעיה של גאוה, אבל מצד שני העדר של תנועה מחמת הרוח.
ג. הרב אמר שמאזנים את היסוד החזק על ידי היסוד ההפכי הגם שהוא יותר חלש. מהיכן בא הכח של היסוד החלש לאזן – הרי הוא חלש. ועוד, אפ' היו שניהם שוים בחוזק, הרי אחד הוא שורש והשני ענף, וכיצד השרש יכול לאזן את הענף כיון שהם שתי מדרגות.
ד. הסדר של הד' יסודות בנפש האם הם מלבישים זה את זה או ממוזגים זה עם זה (כמשמעות הלשון של ההג''ה מהרי''ץ בהנפש החיים), ואם הם ממוזגים האם זה כמו מיזוג גשמי - כמו חמישים אחוז יסוד האש, שלשים אחוז עפר וכו'?
תשובה:
א. לעולם יעשה שינוי קל, ועצם השינוי זהו רצון היצר טוב, אפילו אם טוב לו לאכול או לישון עתה.
ב.
א. תהליך בירור הנפש הינו ארוך ומעמיק, ואינו מתחיל דוקא בהכרת המידה הרעה השורשית.
צריך להכיר את כל הכוחות, ראשית החיוביים ולאחר מכן גם השליליים. צריך לזהות את היסוד החזק ביותר, ואת הבאים אחריו לפי הסדר. לאחר מכן, צריך לברר בתוך היסוד החזק, מה הם כוחותיו ומידותיו, ואיזה כח באותו יסוד הוא החזק ביותר ומה אחריו. וכחלק מבירור זה, האדם מברר גם מהי מידתו הרעה השורשית.
בירור היסוד הכח החזק צריך להיעשות בשני מישורים: כמות ואיכות.
כמות: עם איזה יסוד, כח מידה, הוא נפגש יותר ומתחכך יותר בחיי היום יום.
איכות: ישנם כמה וכמה מדדים לבירור האיכות, זה לפנים מזה. בתחילת העבודה יש להתמקד בעיקר בשני מדדים: רמת החיבור ומידת היציבות. רמת החיבור כלומר, כמה הוא מרגיש מחובר לכח הזה, או לאיזה כח הוא מרגיש חיבור יותר חזק. ומידת היציבות עניינה, כמה הוא מרגיש שהכח הזה נותן לו יציבות בחיים.
וכמובן שבכל חלק של בירור, יש לפרט ככל האפשר, על מנת להגיע למסקנות מדוייקות ככל הניתן.
- בשורש העמוק, המידה השורשית של היסוד הראשון קשורה ליסוד השני, וכן הלאה. אך בהשתלשלות הכוחות וברובד הגלוי שבנפש, האדם מורכב מארבעה יסודות, אשר כל יסוד עומד לעצמו מחד, ומתמזג עם שאר היסודות מאידך.
- ביחס ליסוד המים. ראשית, מלבד מידת התאווה, יש ביסוד המים כוחות רבים נוספים, אלא שהתאוה שורש להם, והם ענפים וחלקיה (התבאר בארוכה בסדרת "ארבעת היסודות - מהות המידות", ובסדרת "ארבעת היסודות - תיקון המידות"). ואם כן, שומה על האדם לברר איזה כח בתוך יסוד המים הוא החזק ביותר בנפשו.
אפשרות נוספת, שיתכן שיסוד המים יוליד באדם מידה רעה הנובעת מהיסוד ההפכי לו, שהוא יסוד האש, כגון גאווה, כעס וכדו', וכדלהלן בתשובה ב.
ומלבד כך, המהרח"ו בספרו "שערי קדושה", מבאר שמלבד מידת התאווה הנולדת מיסוד המים, ישנן תולדות נוספות. ויתכן שהמידה הרעה של האדם תהיה אחת מן התולדות.
ב. על דרך כלל, אדם שלא עמל לתקן ולאזן את כוחותיו, המידה הרעה השורשית שלו מתעוררת מהיסוד החזק שלו. וזאת משום שהיסוד הזה, הוא הפעיל ביותר והמשפיע ביותר בנפשו של האדם.
אך צריך לדעת, שיתכנו שתי אפשרויות. לפעמים היסוד החזק מעורר באדם מידה רעה הנובעת מאותו היסוד, ולפעמים את המידה הרעה הנובעת מהיסוד ההפכי לו. שהרי שני הפכים - שורשם אחד, וכל צד יכול לעורר, או את הצד שלו, או את הצד ההפכי לו. לדוגמא, מי שעיקר יסודו מיסוד האש, יתכן שהמידה הרעה שלו תהיה גאווה או כעס וכדו', ויתכן שהיא תהיה תאווה, שהיא תולדת יסוד המים. וכן להיפך. וכן בשאר היסודות. וא"כ, גם אם האדם מוצא בעצמו מידה רעה מסויימת, עדיין אין זו ראיה שזהו יסודו החזק, ויתכן שההיפך בדיוק הוא הנכון. ואשר על כן, לעולם נצרכת בדיקה עמוקה מאוד, מה מעורר כל מידה.
לאחר שהאדם עמל רבות לברר באמת את היסוד החזק שלו ולעקור את המידה הרעה השורשית שלו, הוא יצטרך לתקן ולאזן את שאר כוחותיו שעדיין אינם מאוזנים. ואדרבא, הוא יוכל להיעזר ביסוד החזק שלו, על מנת לעשות זאת. שהרי כעת יסוד זה הינו מתוקן, והוא החזק ביותר.
ג. להלן חלק מן הטעמים, מדוע ואיך אפשר לאזן כח חזק ע"י הכח ההפכי שלו:
א. כל שני הפכים - שורשם אחד. וא"כ כאשר משתמשים בכח הפכי, מגלים את הכח החזק עצמו, אך בצד ההפוך שלו. וזה גופא מה שמתקן את הכח.
ב. יש לאדם כח בחירה. ומכח זה, הוא בוחר להשתמש בכח זה ולא בכח אחר.
ג. פעמים שהכח החזק אינו מתוקן, והכח החלש יותר מתוקן (יחסית). וחלק מההגדרה של כח מתוקן הינו, שהכח הזה זמין לשימוש בזמן ובאופן הנכון, ואינו מתנגד לאדם. ומכיון שכן, האדם יכול להשתמש בכח זה כפי רצונו.
ד. יסוד חזק ויסוד חלש, לא בהכרח מוגדרים כענף ושורש, אלא כשני כוחות עצמאיים מחד, ומתמזגים מאידך, וכנ"ל. ולכן אפשר להשתמש ביסוד החלש, על מנת לאזן.
וגם אם נאמר שהם ענף ושורש, ע"י נענוע הענף ניתן לתקן את השורש.
ה. כשאומרים שיש יסוד חזק בנפש, אין הכוונה שיסוד זה משתלט לחלוטין וללא עוררין על כל מציאות הנפש. גם שאר היסודות ערים ופעילים ומשפיעים על הנפש. וא"כ, ניתן להשתמש בשאר היסודות על מנת לתקן, כפי שיעור כוחם ופעולתם בנפש.
ו. כל יסוד מורכב מכל ארבעת היסודות. וגם היסוד החזק מורכב משאר היסודות, אשר נותנים בו את חלקם ופועלים את פעולתם. וכאשר האדם משתמש בכח הפכי לכח החזק, הוא בעצם מאזן את הכח ההפכי שנמצא בתוך הכח החזק, ומשתמש בו באופן המתוקן.
לדוגמא, אדם שיסודו החזק הוא יסוד האש, ויסודו החלש הוא יסוד המים. הרי האש הזאת מורכבת גם ממים - מים דאש. וכאשר הוא משתמש ביסוד המים, הוא בעצם מאזן את יסוד המים דאש. ומכאן ואילך השפעת המים דאש, תהיה לטובה ולא להיפך חלילה. ומכיון שהיא הפכית, היא פועלת את פעולתה בצורה מועילה ביותר.
ד.
א. ישנה הבחנה שהיסודות משתלשלים זה מזה. וישנה הבחנה שהם מלבישים זה את זה. וישנה הבחנה שהם מתמזגים זה עם זה.
ב. בכללות, הנפש לא בדיוק מוגדרת ככלי שמכיל בתוכו 100 אחוז כוחות, למשל: 50% אש, 30% עפר, 15% רוח, ו-5% מים. אלא כל כח נמדד לעצמו, כפי תכונתו ועוצמת תנועתו בנפש, ולפי טבעו ומיזגו של האדם, כפי שבראו הבורא יתברך. היחס שכן אפשר לדון את הכוחות באחוזים, הוא ביחס לרמת המיזוג שבין הכוחות. המיזוג שבין הכוחות יכול לבוא לידי ביטוי ברמת החיבור שבין הכוחות - בכמות ובאיכות. ובמידת ההשפעה של כל כח על חבריו.
ויתר על כן, המיזוג שבין הכוחות יכול להשתנות, בהתאם לרמת חוסר האיזון שקיים בנפש, ולחילופין, בהתאם לרמת האיזון שהאדם מאזן את כוחות נפשו בס"ד. כלומר, גם אם נמדוד את יחסיות הכוחות באחוזים, האיזון ביניהם יכול להשתנות, וממילא גם אחוזי היחסיות יכולים להשתנות.
ב.
א. תהליך בירור הנפש הינו ארוך ומעמיק, ואינו מתחיל דוקא בהכרת המידה הרעה השורשית.
צריך להכיר את כל הכוחות, ראשית החיוביים ולאחר מכן גם השליליים. צריך לזהות את היסוד החזק ביותר, ואת הבאים אחריו לפי הסדר. לאחר מכן, צריך לברר בתוך היסוד החזק, מה הם כוחותיו ומידותיו, ואיזה כח באותו יסוד הוא החזק ביותר ומה אחריו. וכחלק מבירור זה, האדם מברר גם מהי מידתו הרעה השורשית.
בירור היסוד הכח החזק צריך להיעשות בשני מישורים: כמות ואיכות.
כמות: עם איזה יסוד, כח מידה, הוא נפגש יותר ומתחכך יותר בחיי היום יום.
איכות: ישנם כמה וכמה מדדים לבירור האיכות, זה לפנים מזה. בתחילת העבודה יש להתמקד בעיקר בשני מדדים: רמת החיבור ומידת היציבות. רמת החיבור כלומר, כמה הוא מרגיש מחובר לכח הזה, או לאיזה כח הוא מרגיש חיבור יותר חזק. ומידת היציבות עניינה, כמה הוא מרגיש שהכח הזה נותן לו יציבות בחיים.
וכמובן שבכל חלק של בירור, יש לפרט ככל האפשר, על מנת להגיע למסקנות מדוייקות ככל הניתן.
- בשורש העמוק, המידה השורשית של היסוד הראשון קשורה ליסוד השני, וכן הלאה. אך בהשתלשלות הכוחות וברובד הגלוי שבנפש, האדם מורכב מארבעה יסודות, אשר כל יסוד עומד לעצמו מחד, ומתמזג עם שאר היסודות מאידך.
- ביחס ליסוד המים. ראשית, מלבד מידת התאווה, יש ביסוד המים כוחות רבים נוספים, אלא שהתאוה שורש להם, והם ענפים וחלקיה (התבאר בארוכה בסדרת "ארבעת היסודות - מהות המידות", ובסדרת "ארבעת היסודות - תיקון המידות"). ואם כן, שומה על האדם לברר איזה כח בתוך יסוד המים הוא החזק ביותר בנפשו.
אפשרות נוספת, שיתכן שיסוד המים יוליד באדם מידה רעה הנובעת מהיסוד ההפכי לו, שהוא יסוד האש, כגון גאווה, כעס וכדו', וכדלהלן בתשובה ב.
ומלבד כך, המהרח"ו בספרו "שערי קדושה", מבאר שמלבד מידת התאווה הנולדת מיסוד המים, ישנן תולדות נוספות. ויתכן שהמידה הרעה של האדם תהיה אחת מן התולדות.
ב. על דרך כלל, אדם שלא עמל לתקן ולאזן את כוחותיו, המידה הרעה השורשית שלו מתעוררת מהיסוד החזק שלו. וזאת משום שהיסוד הזה, הוא הפעיל ביותר והמשפיע ביותר בנפשו של האדם.
אך צריך לדעת, שיתכנו שתי אפשרויות. לפעמים היסוד החזק מעורר באדם מידה רעה הנובעת מאותו היסוד, ולפעמים את המידה הרעה הנובעת מהיסוד ההפכי לו. שהרי שני הפכים - שורשם אחד, וכל צד יכול לעורר, או את הצד שלו, או את הצד ההפכי לו. לדוגמא, מי שעיקר יסודו מיסוד האש, יתכן שהמידה הרעה שלו תהיה גאווה או כעס וכדו', ויתכן שהיא תהיה תאווה, שהיא תולדת יסוד המים. וכן להיפך. וכן בשאר היסודות. וא"כ, גם אם האדם מוצא בעצמו מידה רעה מסויימת, עדיין אין זו ראיה שזהו יסודו החזק, ויתכן שההיפך בדיוק הוא הנכון. ואשר על כן, לעולם נצרכת בדיקה עמוקה מאוד, מה מעורר כל מידה.
לאחר שהאדם עמל רבות לברר באמת את היסוד החזק שלו ולעקור את המידה הרעה השורשית שלו, הוא יצטרך לתקן ולאזן את שאר כוחותיו שעדיין אינם מאוזנים. ואדרבא, הוא יוכל להיעזר ביסוד החזק שלו, על מנת לעשות זאת. שהרי כעת יסוד זה הינו מתוקן, והוא החזק ביותר.
ג. להלן חלק מן הטעמים, מדוע ואיך אפשר לאזן כח חזק ע"י הכח ההפכי שלו:
א. כל שני הפכים - שורשם אחד. וא"כ כאשר משתמשים בכח הפכי, מגלים את הכח החזק עצמו, אך בצד ההפוך שלו. וזה גופא מה שמתקן את הכח.
ב. יש לאדם כח בחירה. ומכח זה, הוא בוחר להשתמש בכח זה ולא בכח אחר.
ג. פעמים שהכח החזק אינו מתוקן, והכח החלש יותר מתוקן (יחסית). וחלק מההגדרה של כח מתוקן הינו, שהכח הזה זמין לשימוש בזמן ובאופן הנכון, ואינו מתנגד לאדם. ומכיון שכן, האדם יכול להשתמש בכח זה כפי רצונו.
ד. יסוד חזק ויסוד חלש, לא בהכרח מוגדרים כענף ושורש, אלא כשני כוחות עצמאיים מחד, ומתמזגים מאידך, וכנ"ל. ולכן אפשר להשתמש ביסוד החלש, על מנת לאזן.
וגם אם נאמר שהם ענף ושורש, ע"י נענוע הענף ניתן לתקן את השורש.
ה. כשאומרים שיש יסוד חזק בנפש, אין הכוונה שיסוד זה משתלט לחלוטין וללא עוררין על כל מציאות הנפש. גם שאר היסודות ערים ופעילים ומשפיעים על הנפש. וא"כ, ניתן להשתמש בשאר היסודות על מנת לתקן, כפי שיעור כוחם ופעולתם בנפש.
ו. כל יסוד מורכב מכל ארבעת היסודות. וגם היסוד החזק מורכב משאר היסודות, אשר נותנים בו את חלקם ופועלים את פעולתם. וכאשר האדם משתמש בכח הפכי לכח החזק, הוא בעצם מאזן את הכח ההפכי שנמצא בתוך הכח החזק, ומשתמש בו באופן המתוקן.
לדוגמא, אדם שיסודו החזק הוא יסוד האש, ויסודו החלש הוא יסוד המים. הרי האש הזאת מורכבת גם ממים - מים דאש. וכאשר הוא משתמש ביסוד המים, הוא בעצם מאזן את יסוד המים דאש. ומכאן ואילך השפעת המים דאש, תהיה לטובה ולא להיפך חלילה. ומכיון שהיא הפכית, היא פועלת את פעולתה בצורה מועילה ביותר.
ד.
א. ישנה הבחנה שהיסודות משתלשלים זה מזה. וישנה הבחנה שהם מלבישים זה את זה. וישנה הבחנה שהם מתמזגים זה עם זה.
ב. בכללות, הנפש לא בדיוק מוגדרת ככלי שמכיל בתוכו 100 אחוז כוחות, למשל: 50% אש, 30% עפר, 15% רוח, ו-5% מים. אלא כל כח נמדד לעצמו, כפי תכונתו ועוצמת תנועתו בנפש, ולפי טבעו ומיזגו של האדם, כפי שבראו הבורא יתברך. היחס שכן אפשר לדון את הכוחות באחוזים, הוא ביחס לרמת המיזוג שבין הכוחות. המיזוג שבין הכוחות יכול לבוא לידי ביטוי ברמת החיבור שבין הכוחות - בכמות ובאיכות. ובמידת ההשפעה של כל כח על חבריו.
ויתר על כן, המיזוג שבין הכוחות יכול להשתנות, בהתאם לרמת חוסר האיזון שקיים בנפש, ולחילופין, בהתאם לרמת האיזון שהאדם מאזן את כוחות נפשו בס"ד. כלומר, גם אם נמדוד את יחסיות הכוחות באחוזים, האיזון ביניהם יכול להשתנות, וממילא גם אחוזי היחסיות יכולים להשתנות.
קטגוריות
