שאלה:
שאלה להרב שליט"א שאלה הזו מורכבת מכמה חלקים, ואני צריך להאריך כדי להבהיר את השאלה, סליחה (אולי המכתב הזו הוא בגדר פקוח נפש). יש לי טבע שנוטה לכל תולדות יסוד העפר – עצבות, מרה שחורה, יאוש, שפלות בהמית, כבידות, עצלות. כבר מילדותי, לא חפצתי לשחק בכדור עם אחרים ולהשתתף בחברה (רק חפצתי לקרוא, לשמוע מוסיקה, ולצייר). מאד אהבתי את עולם הדמיון, לקרוא סיפורים של עלמא דדמיון ולראות סרטים דמיוניים. אצלי, היסוד העפר ששולט בי זה כבר הגיע למצב חריף. כבר זה חמש שנים שלימים שבכל יום אני מרגיש אי-רצון לצאת מהבית, ואפי' להתפלל. השנים הקודמות זה התחיל עם אי-הליכה למנין שאז התפללתי ביחידות, אבל לאחר תקופה של "כיון שעבר ושנה נעשית לו כהיתר", המצב מעשה יותר גרוע, ומאז נעשה לי הרגל לא להתפלל שחרית, כיון שאני חש עצבות ואי-רצון ואי-סיפוק מחיי. החברותא שלי מצפה מתי אני יבוא לסדר, וכל יום אני קם מאד מאוחר לסדר, וזה מגביר עוד שפלות בי, כיון שאני חושב שאין לי חשק ללמוד, ועל הרפיון שאני גורם לאחרים כשאני בא מאוחר להסדר, ועל מה שהם חושבים עלי (עכ"פ בדמיוני). אני יצא מהבית רק שאני מרגיש שהעצבות נחלש, ואז אני מרגיש ש"הנפש שלי מתרפא", ואז אני זוכר שאני נשמה, וכדו'.
כבר זה חמש שנה שאני נמצא במצב כזו, ומצב זה התחיל כמעט אחר החתונה, כיון שאני חושב הרבה על שאין לי שלום בית כראוי, אין קשר עם אשתי כמו שאני היה מצפה, יש רק טענות עלי, יש לנו הרבה התנגדויות, וכו'. זה מתעצם העצבות שלי ביותר. בבית שגדלתי, לא היה אוירה של שמחת חיים. ראיתי הרבה כעס בין הורי וכמה משפטים חריפים ביניהם, ואיני רוצה להאריך. לא היה שם "חוש הומור" בבית להרגיע את הלחץ. וזה בנוסף על הטבע להמשך אחר עצבות, ולחשוב באופן שלילי עד מאד. אני חושב הרבה על טרג'דים שנעשו, על כל הריגות ותאונות ומיתות משונות ר"ל שנעשו בשנים אחרונות כפי זכרוני, בפרט על מיתת תינוקות וילדים ר"ל ששמעתי מהן, ועל אלמנות ואלמונים שידעתי מהן, וגם אני חושב הרבה על המצב הלא טוב של כלל ישראל, הן בהצרות והן בהמצב השפל של הרוחניות של דורינו, הן של עצמי והן של סביבותי. כשאני רואה אדם שמח, אני חושב שהוא אדם חיצוני שאינו מודע להמצב של כלל ישראל או שהוא מתעלם מתפקידו ועל כן הוא נראה כאדם רגוע עם שמחת החיים. יש לי שייכות עם העולם הפנימי כיון שאני רגיל לשמוע שיעורי הרב, וזה נותן לי הרבה סיפוק ותקוה על בנין עולם הפנימי שלי, אבל הטבע שלי נוטה לעצבות, עד כדי מצב שפשוט אני צריך טיפול. המטפל שלי (שהוא בן תורה וירא שמים) לא הצליח לשנות אותי באופן משמעותי. אני מצפה מאד להשיעורים על מדת העצבות שהרב בעזהי"ת עומד לתת בקרוב, ומסמתא משם אני יקבל את התרופה לנפשי העצובה, ע"י לימוד בעיון את מדת העצבות. אבל עד שאגיע לזה אני פשוט צריך עצות להקטין את העצבות שלי, כשלב התחלה בלבד, כדי לצאת ממצבי, שאין אני רוצה להכנס לעוד פרטים, ואפשר שהארכתי יותר מדאי.
על כן אני מבקש אם הרב יכול להגיד לי כמה עצות שאני יכול לעשות כדי להקטין את העצבות שלי, הן עצות חיצוניות והן עצות פנימיות, עכ"פ כדי שאני יכול לצאת ממצב הזה, ובודאי אני רוצה ללמוד מדה זו ביותר עיון כשהשיעורים על ענין זה נאמרו, בעזהי"ת. יישר כח עצום להרב, על כל ההדרכה, ובפרט בהזמן על עניית מכתב זה, תהא ה' בעזרתו, לסייע ולחזק עוד ועוד את נפשות ישראל ולקרבם לאבינו שבשמים, עם בנין חיים פנימיים ואמיתיים, והוצאת כוחותינו לפועל, עד ביאת גואל צדק במהרה.
כבר זה חמש שנה שאני נמצא במצב כזו, ומצב זה התחיל כמעט אחר החתונה, כיון שאני חושב הרבה על שאין לי שלום בית כראוי, אין קשר עם אשתי כמו שאני היה מצפה, יש רק טענות עלי, יש לנו הרבה התנגדויות, וכו'. זה מתעצם העצבות שלי ביותר. בבית שגדלתי, לא היה אוירה של שמחת חיים. ראיתי הרבה כעס בין הורי וכמה משפטים חריפים ביניהם, ואיני רוצה להאריך. לא היה שם "חוש הומור" בבית להרגיע את הלחץ. וזה בנוסף על הטבע להמשך אחר עצבות, ולחשוב באופן שלילי עד מאד. אני חושב הרבה על טרג'דים שנעשו, על כל הריגות ותאונות ומיתות משונות ר"ל שנעשו בשנים אחרונות כפי זכרוני, בפרט על מיתת תינוקות וילדים ר"ל ששמעתי מהן, ועל אלמנות ואלמונים שידעתי מהן, וגם אני חושב הרבה על המצב הלא טוב של כלל ישראל, הן בהצרות והן בהמצב השפל של הרוחניות של דורינו, הן של עצמי והן של סביבותי. כשאני רואה אדם שמח, אני חושב שהוא אדם חיצוני שאינו מודע להמצב של כלל ישראל או שהוא מתעלם מתפקידו ועל כן הוא נראה כאדם רגוע עם שמחת החיים. יש לי שייכות עם העולם הפנימי כיון שאני רגיל לשמוע שיעורי הרב, וזה נותן לי הרבה סיפוק ותקוה על בנין עולם הפנימי שלי, אבל הטבע שלי נוטה לעצבות, עד כדי מצב שפשוט אני צריך טיפול. המטפל שלי (שהוא בן תורה וירא שמים) לא הצליח לשנות אותי באופן משמעותי. אני מצפה מאד להשיעורים על מדת העצבות שהרב בעזהי"ת עומד לתת בקרוב, ומסמתא משם אני יקבל את התרופה לנפשי העצובה, ע"י לימוד בעיון את מדת העצבות. אבל עד שאגיע לזה אני פשוט צריך עצות להקטין את העצבות שלי, כשלב התחלה בלבד, כדי לצאת ממצבי, שאין אני רוצה להכנס לעוד פרטים, ואפשר שהארכתי יותר מדאי.
על כן אני מבקש אם הרב יכול להגיד לי כמה עצות שאני יכול לעשות כדי להקטין את העצבות שלי, הן עצות חיצוניות והן עצות פנימיות, עכ"פ כדי שאני יכול לצאת ממצב הזה, ובודאי אני רוצה ללמוד מדה זו ביותר עיון כשהשיעורים על ענין זה נאמרו, בעזהי"ת. יישר כח עצום להרב, על כל ההדרכה, ובפרט בהזמן על עניית מכתב זה, תהא ה' בעזרתו, לסייע ולחזק עוד ועוד את נפשות ישראל ולקרבם לאבינו שבשמים, עם בנין חיים פנימיים ואמיתיים, והוצאת כוחותינו לפועל, עד ביאת גואל צדק במהרה.
תשובה:
א. לכתוב כל יום ג' דברים טובים שיש בעולם, ואחד מתוכם אצלי.
ב. לחזור כל יום על מה שנכתב עד עכשיו, מתוך הרגש.
ב. לחזור כל יום על מה שנכתב עד עכשיו, מתוך הרגש.
קטגוריות
