338. שאלות בענין התאוה [#5060]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלום כבוד הרב, הנני משתדלת להגיע להשקטה של הנפש, להבין הייחודיות שבי ולהתקרב לחיי פנימיות ובעזרת השם לבורא יתברך שמו. בשיעורי הכנה להתבודדות, הרב הזכיר שאחד התנאים הוא לתקן את המידה השורשית המקולקלת. המידה הזו בנפשי היא תאווה. ואני שואלת:
א. מה הכוונה בלתקן? הרי זו מידה שורשית שממנה הנפש שלי מורכבת (יסוד מים או אש דמים) והתענוג לא ח"ו ממקום איסור, סוף כל סוף הוא קיים אצלי בנפש, וכאשר יש את העתים הראויים לכך, אני מרגישה שהתאווה שבי חזקה מאד. ולנסות 'לדכא' את זה או 'לא להנות', מרגיש כריחוק מעצמי, ממהות שבי.
ב. האם התכלית היא לנסות להסתפק בעונג רוחני מעבודה על פנימיות ושיעורי תורה?
ג. בשיעורים על מידת התאווה בפרט הרב הזכיר כי בהכרח כל ענג שלא הביא לידי חיבור ואחדות יהפך לנגע. הדבר מרתיע אותי מאד, כיון שאיני במדרגה שכל ענג שאני חשה התכלית שלו היא אחדות. מה העצה של הרב?
ד. אם ענג הוא מעין 'שער' לדביקות (עם השם יתברך, ולהבדיל בגשמיות) מדוע הדרך היא בעובי הגשמיות? שקשה לעשות הפרדה בין הגשמיות שבדבר לרוחניות שבו או לתכלית שלו.
תודה לכבוד הרב מעומק הלב, תורתו מחוללת שינויים גדולים ב"ה!

תשובה:

א. מומלץ לשמוע את שיעורי דע את מידותך – יסוד המים – תאוה, שם נתבארו הדברים בהרחבה.
ב. מהלך הדברים להקטין את התענוג החיצוני ולהגדיל את התענוג הפנימי בהדרגה איטית מיוסדת.
ג. כל נפש מורכבת מטוב ורע, וחלק מן חלקי האמונה להאמין ולהסכים שכרגע יש רע בתוכי, וע"ד כלל א"א להכריתו מיד עתה. והסכמה לרע הזה חלקו יסורים וחלקו אמונה, "אמונתך בלילות". אמונה בחסרונות שהוא ית"ש רוצה עתה בזה. ולפיכך מחד הסכמה למדרגה שבה אני נמצא כעת, ומאידך התקדמות יסודית כנ"ל.
ד. כי זו כל תכלית הבריאה, דירה בתחתונים, נשמה מולבשת בגוף. רוחניות מולבש בגשמיות, יתרון האור מן החושך.