שאלה:
המשנה ברורה בסימן קעד (ס"ז, ס"ק ל"ג, ל"ט) מביא על היין שטוב הוא להמשיך תאוות האכילה. וכן בסימן לט בשם המגן אברהם, שהיין טוב לעורר תאוות האכילה. כיצד זה מתישב, האמירה הזו (הגברת תאוות האכילה) וההמלצה הזו, עם המשנה באבות (פרק ו,ד) פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וגו'.
ובנוסף לכך כבוד הרב כתב בספר על המועדים בהכנה לחודש אלול ולראש השנה על הגברת הרוחני על הגשמי ולהמעיט ברצונות הגשמיים, ועוד הסברים במקומות נוספים על העצמת הרוחניות. ומאידך המשנה ברורה מציין בפרוש מילים כמו הגברת תאוות האכילה, ועוד בהלכות שאינן קשורות לשבת ויום טוב אלא באופן כללי, והרי גם ככה האדם אוכל "די והותר" וצריך לעבוד על שליטת תאוות המאכל. אשמח אם הרב יכול ליישב את הניגוד.
ובנוסף לכך כבוד הרב כתב בספר על המועדים בהכנה לחודש אלול ולראש השנה על הגברת הרוחני על הגשמי ולהמעיט ברצונות הגשמיים, ועוד הסברים במקומות נוספים על העצמת הרוחניות. ומאידך המשנה ברורה מציין בפרוש מילים כמו הגברת תאוות האכילה, ועוד בהלכות שאינן קשורות לשבת ויום טוב אלא באופן כללי, והרי גם ככה האדם אוכל "די והותר" וצריך לעבוד על שליטת תאוות המאכל. אשמח אם הרב יכול ליישב את הניגוד.
תשובה:
יש טוב ביין שמעורר תאוות אכילה לצורך קיום מדרגת הגוף שמועיל לגוף עצמו, בעיכול מאכלו.
אולם לא נאמר שם שראוי לעשות כן, אלא זו מהותו של יין, ומי שזך יותר משתמש לכך בשבת ויו״ט, ומי שלא אזי ביום חול.
אולם לא נאמר שם שראוי לעשות כן, אלא זו מהותו של יין, ומי שזך יותר משתמש לכך בשבת ויו״ט, ומי שלא אזי ביום חול.
קטגוריות
