שאלה:
הרב כותב על יסוד המים דעפר (עצבות) שלעיתים נוצר קיפאון בנפש, כתוצאה מדבקות בתאווה מסויימת. היות ונקודה זו לוקה בנפשי, אני מבקש שהרב יבהיר את הדברים: מהו התיקון למים דעפר בצורתו הזו? בשיעור שעסק בתיקון מים דעפר, הרב התייחס לתיקון הייאוש. במקרה שלי, אני לא חש ייאוש, אני פשוט חש שאני נתפס חזק לדברים מסויימים, ומתקשה מאוד לצאת מהם. מן תאוות שאני חש 'דבקות' בהן. מהו, אם כן, התיקון למצב זה? האם גם הוא קשור בתיקון האכילה? תודה.
תשובה:
ראשית, מומלץ מאוד להיכנס לתוך מהלך בירור נפשי עמוק ומיוסד, ומתוך כך לנסות להתמודד עם קשיים כאלה ואחרים. התועלת תהיה עצומה.
כעת, בנוגע לעצם שאלתך. ישנן מספר אפשרויות להימנע מהקיפאון שבתאוות, או קודם ההגעה למצב הקיפאון, או אף אחר ההגעה למצב הקיפאון, ולהלן חלק מהן:
א. לבנות צורת חיים נכונה, וממילא לא להגיע למצב של קיפאון תאווני, ויתר על כן, להיות רחוק ממצבים כאלו ואחרים.
ב. הקיפאון מגיע על דרך כלל, לאחר היגררות גדולה מאוד, עד כדי כך שהיא מורידה את האדם עד ליסוד העפר החומרי. ואשר על כן, ניתן לעצור את ההיגררות בשלבים הקודמים לשלב זה - או ברצון (בניית רצון חיובי או ביטול הרצון השלילי), או במחשבה (בניית כח המחשבה בעמל התורה בכללות, ושלטון המח על הלב בפרטות), ואפילו בשלבים המעשיים (כגון להעמיד גבולות ברורים - "את זה אני לא עושה"). על מנת להצליח לעשות זאת בשעת ניסיון, קודם ההגעה לשלב הקיפאון, צריך לתרגל רבות עצירות של היגררויות, בכל מיני אופנים, כגון: להעמיד מראש גבולות ולעמוד בהם, תענית הראב"ד וכדו'. ג. לעורר בשעת ישוב הדעת את כח הכילוי שבנפש, על מנת לכלות את המדרגה הזו, ולשאוף למעלה.
ד. לפני שמגיעים לקיפאון, להסיט במודע ובבחירה את כח ההיגררות לתאוות אחרות, שבהן הקיפאון אינו קיים. וגם אם הייתה הנאה בפועל, לפחות לא הגענו למצב של קיפאון.
ה. "רגע" לפני שלב הקיפאון, ניתן לדלג מתאווה לתאווה ומתאווה זו לתאווה אחרת, וכן הלאה, ובכך להסיח דעת מהתאווה המקפיאה.
ו. אחר ההגעה למצב הקיפאון, ניתן לפרוץ את גבול הקיפאון, ולהיגרר הלאה (בגבול הקדושה וההיתר כמובן). בעצה זו טמונה סכנה, ואינה מתאימה לכל אחד.
ז. או לחילופין, לעורר את כח הכילוי שבנפש בכל הכח ובפעם אחת, ולעשות מסירות נפש.
לעצות נוספות, ניתן להקשיב לסדרת "ארבעת היסודות - תיקוני הנפש - יסוד המים".
וצריך ישוב הדעת וסייעתא דשמיא, על מנת להחליט באיזו עצה לנקוט, ואיך להתקדם לשלב הבא.
ובנוסף, מומלץ מאוד ליטול את ההמלצה הראשונה שהובאה לעיל.
כעת, בנוגע לעצם שאלתך. ישנן מספר אפשרויות להימנע מהקיפאון שבתאוות, או קודם ההגעה למצב הקיפאון, או אף אחר ההגעה למצב הקיפאון, ולהלן חלק מהן:
א. לבנות צורת חיים נכונה, וממילא לא להגיע למצב של קיפאון תאווני, ויתר על כן, להיות רחוק ממצבים כאלו ואחרים.
ב. הקיפאון מגיע על דרך כלל, לאחר היגררות גדולה מאוד, עד כדי כך שהיא מורידה את האדם עד ליסוד העפר החומרי. ואשר על כן, ניתן לעצור את ההיגררות בשלבים הקודמים לשלב זה - או ברצון (בניית רצון חיובי או ביטול הרצון השלילי), או במחשבה (בניית כח המחשבה בעמל התורה בכללות, ושלטון המח על הלב בפרטות), ואפילו בשלבים המעשיים (כגון להעמיד גבולות ברורים - "את זה אני לא עושה"). על מנת להצליח לעשות זאת בשעת ניסיון, קודם ההגעה לשלב הקיפאון, צריך לתרגל רבות עצירות של היגררויות, בכל מיני אופנים, כגון: להעמיד מראש גבולות ולעמוד בהם, תענית הראב"ד וכדו'. ג. לעורר בשעת ישוב הדעת את כח הכילוי שבנפש, על מנת לכלות את המדרגה הזו, ולשאוף למעלה.
ד. לפני שמגיעים לקיפאון, להסיט במודע ובבחירה את כח ההיגררות לתאוות אחרות, שבהן הקיפאון אינו קיים. וגם אם הייתה הנאה בפועל, לפחות לא הגענו למצב של קיפאון.
ה. "רגע" לפני שלב הקיפאון, ניתן לדלג מתאווה לתאווה ומתאווה זו לתאווה אחרת, וכן הלאה, ובכך להסיח דעת מהתאווה המקפיאה.
ו. אחר ההגעה למצב הקיפאון, ניתן לפרוץ את גבול הקיפאון, ולהיגרר הלאה (בגבול הקדושה וההיתר כמובן). בעצה זו טמונה סכנה, ואינה מתאימה לכל אחד.
ז. או לחילופין, לעורר את כח הכילוי שבנפש בכל הכח ובפעם אחת, ולעשות מסירות נפש.
לעצות נוספות, ניתן להקשיב לסדרת "ארבעת היסודות - תיקוני הנפש - יסוד המים".
וצריך ישוב הדעת וסייעתא דשמיא, על מנת להחליט באיזו עצה לנקוט, ואיך להתקדם לשלב הבא.
ובנוסף, מומלץ מאוד ליטול את ההמלצה הראשונה שהובאה לעיל.
קטגוריות
