349. שנאה – במעשה דיבור והרגשה [#5072]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

לכבוד הרב שליט"א. רציתי לשאול את כבוד הרב בענין שנאה שראינו בספר הקודש מסילת ישרים בפרק י"א בפרקי מידת הנקיות, הוא מדבר עתה על החטאים המניעים הנולדים מחברת בנ"א וקיבוצם וכו שנאה ונקמה, ואח"כ כותב (בד"ה "והנה עד הנה") לקראת הסוף "והנה כמו שצריך נקיות במעשים כך צריך נקיות במידות וכו'. וממשיך שם לדבר בעניין זה, ומשמע ששנאה הוא בחלק המעשי לא ברגשי, ודבר זה אינו מובן לי שלמעשה נראה לי שזה כן רגש.
אם יואיל הרב להשיב לי. תודה רבה.

תשובה:

יש שנאה בלב, לא תשנא את אחיך בלבבך. וכתב הרמב"ם שכל שאומר בפה ששונאו אינו עובר מפני שכתוב בלבבך, וכמ"ש חז"ל, בלב דייקא.
אולם יש שנאה שיוצאת לפועל. ראשיתה יכולה להיות בדיבור כנ"ל, שהוא הוצאה לפועל פורתא. ויש הוצאה לפועל כנקמה כמ"ש שנאה ונקמה. כלומר שנאה שיוצאת לפועל כנקמה. ובעומק, כל מעשה, חיצוניותו מעשה ופנימיותו מדות, שאין לך מעשה רע שאין פנימיותו מדה רעה. ובדקות כל מדה רעה בהכרח שחלקה יתגלה במעשה וחלקה ישאר כמדה, ואין אפשרות להוציא לפועל למעשה את כל תוכן מהות המדה, כי המדה גדולה באין ערוך מעולם המעשה, ככל עולם עליון ופנימי שגדול באין ערוך לתחתון וחיצון.
ודוגמא לדבר, יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. והבן.