שאלה:
א. למדתי בספרו של הרב 'דע את עצמך' שביאר שגם רצונות רוחניים הרי הם לדברים שמחוץ לאדם ולכן הם מהוים סתירה להשקטה, שהוא מדרגה שאחר העבודות באימוץ המעשה דיבור מחשבה. והנה כפי הבנתי אין הכוונה שבשלב מסוים יש לעמוד אך ורק במצב של השקטה, אלא ודאי לעולם צריכים להמשיך לרצות ולהתעלות, רק שבכל מדרגה ומדרגה יש שלב זו של השקטה. רצוני לשאול ראשית האם זה נכון.
ב. שנית, הגעתי למצב של השקטה במדרגה מסוימת ותקופה ממושכת לא עבדתי עם רצונות להמשיך ולהתעלות, וכעת כאשר אני מכיר שעלי לעבוד ולעורר שוב הרצונות, אני מוצא את עצמי כבול למצבי בלי הדחף להמשיך, מהו דרך העבודה בזה?
ב. שנית, הגעתי למצב של השקטה במדרגה מסוימת ותקופה ממושכת לא עבדתי עם רצונות להמשיך ולהתעלות, וכעת כאשר אני מכיר שעלי לעבוד ולעורר שוב הרצונות, אני מוצא את עצמי כבול למצבי בלי הדחף להמשיך, מהו דרך העבודה בזה?
תשובה:
א. כן. רצוא ושוב. רצוא – רצון. שוב – השקטה.
ב. לחפש את נקודת הרצון הגלויה ביותר בנפש לעת עתה, ואותה ללבות ולהוציא לפועל, ועי"כ תלך ותתרחב בס"ד.
זאת ועוד. יש להתבונן על החסרון שנמצא בי, ועי"ז יתעורר רצון לסלקו.
כמו כן, להתבונן על התכלית השלמה, ועד כמה הנני רחוק ממנה, ועי"ז יתעורר בס"ד תשוקה להתקרב לשלמות.
ב. לחפש את נקודת הרצון הגלויה ביותר בנפש לעת עתה, ואותה ללבות ולהוציא לפועל, ועי"כ תלך ותתרחב בס"ד.
זאת ועוד. יש להתבונן על החסרון שנמצא בי, ועי"ז יתעורר רצון לסלקו.
כמו כן, להתבונן על התכלית השלמה, ועד כמה הנני רחוק ממנה, ועי"ז יתעורר בס"ד תשוקה להתקרב לשלמות.
קטגוריות
