שאלה:
לכבוד הרב שליט"א.
מה שביאר הרב בסוף דע את דמיונך שאין לנפש הבהמית מדות עצמיות ואפי' לא באופן של השתלשלות, אלא יש בו רק כח המדמה - לא הבנתי, שהרי הכח שיש לאדם לראות ולשמוע וכדו' לכאו' אינו מכח הדמיון אלא כח עצמי בנפש, וגם הרגשיו יש לו לכאורה גם בלי שילמד זה ממישהו אחר, לדוגמא, תינוק שבוכה מחמת שהוא עצוב או בצער שלא למד לעשות כן מתינוק אחר, ועוד דוגמא, אדם מבוגר שכועס, אפ' אם נימא שלמד האופן להתפרץ ממישהו אחר, אבל הרגשת הכעס בלבו אין לו ממי ללמוד זה, א"כ לכאו' זה עצמי, וכן בכל המדות בלב. ועוד, האדם הראשון ממי למד לעשות כל הדברים האלה?
אני חושש שלא הבנתי את היסוד נכון.
תודה רבה.
מה שביאר הרב בסוף דע את דמיונך שאין לנפש הבהמית מדות עצמיות ואפי' לא באופן של השתלשלות, אלא יש בו רק כח המדמה - לא הבנתי, שהרי הכח שיש לאדם לראות ולשמוע וכדו' לכאו' אינו מכח הדמיון אלא כח עצמי בנפש, וגם הרגשיו יש לו לכאורה גם בלי שילמד זה ממישהו אחר, לדוגמא, תינוק שבוכה מחמת שהוא עצוב או בצער שלא למד לעשות כן מתינוק אחר, ועוד דוגמא, אדם מבוגר שכועס, אפ' אם נימא שלמד האופן להתפרץ ממישהו אחר, אבל הרגשת הכעס בלבו אין לו ממי ללמוד זה, א"כ לכאו' זה עצמי, וכן בכל המדות בלב. ועוד, האדם הראשון ממי למד לעשות כל הדברים האלה?
אני חושש שלא הבנתי את היסוד נכון.
תודה רבה.
תשובה:
אין הכונה מדמה חיצוני לזולתו, אלא מדמה פנימי לעצמו מתוך תוכו, שמדמה עולם פנימי ומקבילו לחוץ. כלומר קליטתו את פנימיותו אינה מתוך הכרה הויתית, אלא מתוך כח מדמה ועי"כ מוציא לפועל את מידותיו.
קטגוריות
