שאלה:
א. הרב הסביר ששני הפכים יש להם שורש אחד כי שניהם נובעים מאותה נקודה. אני מנסה להבין איך זה מתראה בנפש, לדוגמא עצב ושמחה הם שני הפכים, אז מה השורש האחד שלהם? הרי גם רגש אחר לדוגמא התפארות נובע מעצם הנפש, הנפש היא בעצם שורש לכל הרגשות, אז מה בעצם מייחד רק את שמחה ועצב שיש להם שורש אחד? ולמה?
נניח גם אהבה ושנאה זה התרחבות והתכווצות, אז הם יהיו שייכים לאותו שורש של עצב ושמחה?
ב. הרב אמר שאם אדם מתחבר ל"אין" הוא מחובר לשורש ההפכים, איך זה יכול להיות שורש ההפכים של שני רגשות סותרות הרי זה צריך להיות שורש לכל הרגשות ולא רק לשני הסותרות?
ב"אין" האדם נמצא בסוג של מצב של "ביטול עצמי" אז מה הופך אותו להיות כולל את ההפכים או במקום שאין סתירה בהפכים הרי זה מקום שהוא בעצם התנתק מההפכים ואין לו קשר אליהם,
יוצא שהוא לא חיבר אותם שהרי רגשות הם ההפך מביטול עצמי אלא נובעות מהרגשת "יש" (לדוגמא עצב ושמחה) אז מה הופך את המקום הזה להיות שורש לרגשות?
נניח גם אהבה ושנאה זה התרחבות והתכווצות, אז הם יהיו שייכים לאותו שורש של עצב ושמחה?
ב. הרב אמר שאם אדם מתחבר ל"אין" הוא מחובר לשורש ההפכים, איך זה יכול להיות שורש ההפכים של שני רגשות סותרות הרי זה צריך להיות שורש לכל הרגשות ולא רק לשני הסותרות?
ב"אין" האדם נמצא בסוג של מצב של "ביטול עצמי" אז מה הופך אותו להיות כולל את ההפכים או במקום שאין סתירה בהפכים הרי זה מקום שהוא בעצם התנתק מההפכים ואין לו קשר אליהם,
יוצא שהוא לא חיבר אותם שהרי רגשות הם ההפך מביטול עצמי אלא נובעות מהרגשת "יש" (לדוגמא עצב ושמחה) אז מה הופך את המקום הזה להיות שורש לרגשות?
תשובה:
שורש הכל ב' תנועות, צמצום והרחבה. וישנם סוגי תנועות של צמצום והיפוכם תנועת הרחבה. עצב – שמחה, שנאה – אהבה וכו'. ושורשם תנועת רצוא ושוב שבכל דבר, התרחבות וצמצום. ובפרטות לדוגמא עצב, הוא תנועת שוב, של אותה תנועה שברצוא שבה היא שמחה. ולכך מכיון שלכל רצוא יש שוב ולהיפך, נמצא שבכל שמחה מוכרח עצב ולהיפך.
והבן, שיש ההפכים של אותה הרגשה בפרטות, עצב ושמחה לדוגמא כנ"ל. אופן פרטי של התרחבות וצמצום. ויש את כללות ההתרחבות והצמצום, שהם שורש לכל ההרגשות.
ומי שאינו מודע לצורת נפשו תופס הרצוא לעצמו ושוב לעצמו, ואזי רגשותיו בשורשם נבדלים וכן בפרטותם. אולם ככל שהאדם מודע שכל תנועות הנפש חובקים בהכרח את הפכם, מביט על כך באופן של אחדות. אולם ע"מ לחיות כך באופן חושי גמור נצרך שקט פנימי עמוק, והשקט הזה נקנה בביטול העצמי הגמור, אפס.
והבן, שיש ההפכים של אותה הרגשה בפרטות, עצב ושמחה לדוגמא כנ"ל. אופן פרטי של התרחבות וצמצום. ויש את כללות ההתרחבות והצמצום, שהם שורש לכל ההרגשות.
ומי שאינו מודע לצורת נפשו תופס הרצוא לעצמו ושוב לעצמו, ואזי רגשותיו בשורשם נבדלים וכן בפרטותם. אולם ככל שהאדם מודע שכל תנועות הנפש חובקים בהכרח את הפכם, מביט על כך באופן של אחדות. אולם ע"מ לחיות כך באופן חושי גמור נצרך שקט פנימי עמוק, והשקט הזה נקנה בביטול העצמי הגמור, אפס.
קטגוריות
