401. מהות חלקי נפש האדם מאביו ואמו [#5140]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

האם יש כללים מתי האדם דומה יותר לאביו מאמו וכן להיפך (לגבי נפש הבהמית שלו ולגבי נשמתו וסדר ותוקף הד' יסודות שלו). ואם אביו ואמו לא דומים אהדדי בטבעם האם זה גורם סתירות בנפש, והאם כח אחד נעשה עיקרי בנפש והשני משני, או שנעשה מזיווג או תערובת, וכיצד מתמודדים עם זה? [והאם הטבע של זקניו יכול להשפיע עליו גם אם לא נתגלה אצל אביו ואמו?]

תשובה:

אדם מקבל מאביו ומאמו לבוש לנפשו ולא את עצם נפשו האלקית.
נפשו הבהמית משתלשלת גם מאביו ומאמו, וגם מאור נשמתו שנופח ע"י הקב"ה.
מצד נשמתו חלקי נפשו הבהמית כאור נשמתו. אולם מכיון שיש תערובת של אביו ואמו, ישנם כאן ג' שותפים. ומכך נולדים סתירות רבות בנפש.
מהות השיתוף תלויה בחיבור אביו ואמו, בבחינת מקום גורם, זמן גורם, ומצב נפשם באותו עת. עיקר יסוד הרוח והמים מאביו, "לובן שבו". ועיקר יסוד האש ועפר מאמו, "אודם שבו". וכפי מי שגובר בשעת חיבורם כך התולדה בבחינת "אביו מזריע תחילה" וכו'. וככל שחיבורם חזק יותר, כן ישנה תערובת יותר. ולהיפך רק אחד גובר על השני, בחינת מלחמה, "בני שנואה".
טבע זקניו יכול להשפיע על אף שלא נתגלה אצל הוריו בפועל כי קיים בכח – כדוגמת עיורים המולידים אדם הרואה, כי כח הראיה קיים בהם בכח כמ"ש רבותינו.
ותולדת כל כאלו יחדיו מהוים את קומת נפשו. ולפיכך הבירור מורכב יותר, ועליו לברר מה הכח הראשון, שני, שלישי, רביעי, בנפשו. וכל סדר העבודה שנתבארה.
דברים אלו אינם משנים את העבודה, אלא מבררים לאדם יותר מהו מהות עצמו, ומהו התערובת שנכנסה בו ככח נוסף, ועי"כ הופך להיות כח שני, שלישי, ורביעי.