שאלה:
האם יש הבדל בין הערכה עצמית נמוכה לבין אופי טבעי של ביקורת עצמית? שמתי לב שכאשר אני נמצא בסביבת אנשים מסוימים, יש לי נטייה חזקה מדי של ביקורת עצמית, ואז אני מתחיל להרגיש הרגשות של מחלת רדיפה.
או שלפעמים כאשר אני נזכר בטעות שעשיתי או בעבירה שעברתי, אני מרגיש נטייה להיכנע למחשבות דומות של רדיפה עצמית, ומתחיל להיות מאוד עצבני.
וכן לפעמים, כאשר אני חווה ספקות לגבי הנתיב הנכון שעלי לקחת, בנוגע להתמודדות עם מצבים שונים או אחריות בחיים או עבודת ה', אני מתחיל לקבל מחשבות דומות של רדיפה עצמית, והמחשבות האלו מסבכות אותי יותר בתוך הספקות.
אני מוצא שכאשר רגשות שליליים אלו משתלטים עלי, זה מזעזע את העולם של השקט הפנימי שלי הרבה מאוד, ויש לזה השפעה שלילית על העולם הפנימי שבניתי עד אז, וזה יוצר יותר בלבול ופיזור של המחשבות שלי.
השאלה שלי היא:
א. האם הטבע של הביקורת העצמית שלי נובע מחוסר הערכה עצמית, חוסר אהבה או שזה נובע מנושא אחר?
ב. אם זה לא נובע מחוסר הערכה עצמית, האם פיתוח הערכה עצמית בריאה יכול להוביל לפתרון הבעיה?
ג. מה הדרך הטובה ביותר שהרב מציע לפתור את הבעיה?
ד. האם יש עוד שתיים או שלוש אפשרויות שהרב היה מציע לפתור את הבעיה?
תודה רבה על כל העזרה. מצאתי כמות עצומה של הדרכה ותועלת בחיים שלי ובעבודת ה' מלימוד הספרים של הרב.
תשובה:
ב. חלקו בלבד.
ג. יש לברר מתוך הנ״ל מה המניע, זהו השורש. ואח״כ יש לסדר סדר עבודה. למעשה מומלץ מלבד הנ״ל לרשום את כל מעלותיו, כללים ופרטים, ולקרוא בהם בכל יום, ולהודות לקב״ה על זה בפיו יום יום.
וכן להתבונן בדבר טוב אחד בבריאה בכל יום, וכן בדבר אחד טוב בזולתו.
קטגוריות
