שאלה:
בענין תיקון המידות. בהרבה מידות כמו לדוגמא מידת הכעס וכו', אני מרגיש שיותר קל לזהות ו'להשתכלל' לקראת הניסיון הבא כדי להשתפר מעט יותר בכל פעם [תוך שימוש בכלים של כף זכות, טבע האדם, הסביבה בה גדל וכו' וכו'..], וב"ה חל באמת שיפור, למרות שהדרך עוד ארוכה מאוד. אך אני מרגיש שענין הגאוה הרבה יותר קשה לעבוד ולזהות, כי הוא כביכול משתרבב בפתאומיות והרבה פחות צפוי, 'פתאום מגיע'. שאלתי היא מה עושים עם זה כי באמת אני מרגיש שהוא נובע ממקום יותר פנימי ושיותר קשה לעבוד עליו [וכן גם בשונה מן הכעס נראה שיש פחות כלים שעוזרים לשכך ולהפריד את התחושה], אשמח לעצה.
תשובה:
עצה פורתא. יש להתבונן מתחילה היכן יכול להתגלות הגאוה ולרשום זאת באופן בהיר. אח"כ בזמנים שידוע שיוכל לבוא כנ"ל יש להתכונן לכך נפשית מתוך התבוננות בענוה, וכן הכנה רגשית לדבר. מלבד כך ראוי לעשות בכל יום מעשה קטן שיוצר השפלה נפשית, מתוך מודעות של הכנעה.
וכל זאת לא סגי [כלומר עדיין אינו מספיק, ולכן] נצרכת תפלה, אם אפשר במסירות נפש, שזהו האופן השלם. כי הגאוה עצם הרגשת האני, ולכך מסירות נפש, כלומר מסירת האני הוא האופן השלם בעבודה זו.
מומלץ לשמוע את סדרת דע את מידותיך – הדרכה מעשית, אש – גאוה. ושם נתבארו בפרטרוט, דיבור דיבור על אופניו.
וכל זאת לא סגי [כלומר עדיין אינו מספיק, ולכן] נצרכת תפלה, אם אפשר במסירות נפש, שזהו האופן השלם. כי הגאוה עצם הרגשת האני, ולכך מסירות נפש, כלומר מסירת האני הוא האופן השלם בעבודה זו.
מומלץ לשמוע את סדרת דע את מידותיך – הדרכה מעשית, אש – גאוה. ושם נתבארו בפרטרוט, דיבור דיבור על אופניו.
קטגוריות
