463. במי שחייב לברר מחשבותיו והרגשותיו קודם המעשה [#5228]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

אני לא מסוגל לעשות שום מעשה בלי לחשוב עליו לפני כן מה היחס אליו, וכן אם פתאום אני רואה במשך היום משהו שמעלה לי מחשבה או רגש (פנימי עמוק, לא של עברה ח"ו) - זה מנתק אותי, ודורש ממני מחשבה ועולה בי רצון לברר מהיכן בעומק זה עלה בתוכי, וכיצד להגיב כלפיו. כיצד ניתן להגיב כלפי הרגשות והמחשבות הללו במשך היום, הרי אם אצטרך לחשוב עליהן ישר כשהן עולות (אח"כ קשה לשחזר אותם, וכן אם לא אחשוב באותו זמן לא אדע כיצד להגיב, נפשית אני לא מסוגל להגיב בלי מחשבה) לא אוכל לחיות בחברת בנ"א ולא אוכל לפעול, כל חמש דקות של מפגש עם חברים ידרוש ממני מחשבה (שעבורה אצרך שקט פנימי, אורך זמן וכוחות נפש רבים). האם פשוט לחיות ולהגיב ובמשך היום להתעלם מאותם רצונות ורגשות, או לפעול ע"פ הרגש שעולה ללא מחשבה ובירור?
לעיתים מרוב רגשות שצצו ולא ביררתי אותם, הרגשתי מעין ערפול וחוסר בירור עם עצמי, ששאב ממני כוחות רבים ונפלתי למעין "משבר", באותם זמנים יסוד האש נחלש בי עד מאוד ואין לי כוח להתמודד, להילחם ולפעול, קשה לי ללמוד תורה [בעיקר את החלק העיוני, גמרא, משנה, הלכה וכו'] באותם שעות, ולכן באותם שעות אני לא יודע מה לעשות. האם אותם שעות (לפעמים ימים) זה ביטול תורה? זה תהליך נכון שצריך להתמודד ולעבור, או שצריך לשנות את אחת התפיסות הנ"ל?

תשובה:

לקחת שנים שלש דברים ביום ולהעמיק את המחשבה בהם ותו לא. ובמשך היום לחזור על הגדרת חז"ל תפסת מרובה לא תפסת וכו'. ועי"ז להחליט שאינו רוצה לברר כל דבר עתה, כי לא יועיל לי אלא יזיק. ויבטל רצונו בעומקו של נפש, ועי"כ יגיע לשקט. משא"כ כאשר רוצה ואינו מברר אינו שקט בתוכו.