שאלה:
רציתי לשאול בענין חזרה בתשובה כמה דברים שמטרידים אותי מאד.
א. היאך יכול לקבל על עצמו באופן ש'יעיד עליו יודע תעלומות' הלא מי ידע מה ילד יום ואיזה יצר יתחדש עליו... ובמיוחד איך אפשר לעשות תשובה על חטאים שמרוב הרגלם ל"ע נהפכו אצל האדם לטבע שני, הרי אם יבטיח לקב"ה ש'לא ישוב אל זה החטא', יודע תעלומות יודע שזה שקר, כי לוקח זמן לשנות ולשרש את הרגלו וטבעו.
ב. חוץ מהחרטה והקבלה לעתיד, מעיקרי התשובה הוא הוידוי. ובענין זה יש לי ג' שאלות:
א. מה צריך להתכוון בשעה שמפרט חטאיו. (ואם חרטה בלבד, נמצא שענין הוידוי הוא לא יותר
מאשר חרטה בדיבור)?
ב. האם מעכב שיאמר את 'נוסח' הוידוי, של 'חטאתי עויתי' וכו'. או יכול לומר בלשונו: עשיתי כך וכך.
ג. מה פשר ההקדמה לוידוי בימים נוראים "שאין אנו עזי פנים וכו'".
תודה רבה על שהרב מקדיש מזמנו להרוות את צימאוננו בדבריו האמתים דברי אלוקים חיים.
ד. שאלה נוספת. אנחנו (בני עדות המזרח) אומרים ביוה"כ וידוי הגדול על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה. ושם מופיע כל מיני עבירות שבטוח אני לא עברתי עליהם, כגון לא תקענו בשופר בר"ה. וכדומה. ואם כן למה אומרים אותם?
שמעתי שאומרים ב' תשובות בענין. א. אולי בגלגול הקודם. ב. מתוודים בשביל אלה שלא קיימו.מה שקשה לי על זה, שקשה להרגיש אשמה כל שהיא כשמדובר על הגלגול הקודם, וא"כ ח"ו הוי מתוודה אחד בפה ואחד בלב. ועל התירוץ השני וודאי שאיני מרגיש אשמה על אלה שאיני מכיר אותם ואיני מחוייב אפילו במצוות תוכחה כלפיהם.
תשובה:
וכשם שיוה"כ הוא "זמן" התשובה השלם, כן בנפש הוא מקום שיצה"ר לא שולט בו. ולשלמות זו תמיד זכו האבות הק' כמ"ש בגמרא ב"ב יז ע"א, שלא שלט בהם יצה"ר, ואצלם היה תשובה גמורה ממש בפועל. אולם אצל כל אדם, זהו עבודתו להכנס למקום זה העמוק בנפשו, באותה עת.
ב.
א. כל הבריאה נבראה בכ"ב אותיות, וכל דבר מורכב מאותיות שמהם נברא. ולפיכך כאשר האדם חוטא מפיל את האותיות הללו, ולכך כאשר שב בתשובה ואומר וידוי, ומהותו להעלות את האותיות שנפלו.
ב. לכך נתקן הוידוי בסדר א-ב ע"מ לתקן את האותיות, ולכך ראוי לומר את הנוסח הרגיל, ואפשר וראוי להוסיף עליו בלשונו שלו.
ג. כי שורש כל החטאים הוא "עזות פנים", כי אילו לא היה עז פנים לא היה חוטא, כי לא היה מעיז לחטוא. ולכך אמרו "עז פנים לגיהנם", כלומר ששיך בעצם למקום החטאים שהוא גיהנם. והשורש של כל החטאים, חוה, שבא נחש על חוה, והיא היתה בבחינת "מצח אשה זונה היה לך".
ד. ככל שהאדם חי חיי פרוד ופרטות, הוא דבק בעצמו ובגלגול זה בלבד. אולם ככל שנפש האדם, מתגלה בה פנימיותה, שהיא חלק מן אור הכלל, אזי נפשו מסתכלת על עצמה בכללות יותר, מראשית יצירתה בראשית ימות עולם ועד עתה. ולכך היא מחוברת נפשית לכל התהליך מתחילתו ולא רק לגלגול זה. זה עניין נפשי פנימי, ולא שכל חיצוני בלבד.
וכן ככל שהנפש, נגלה בה אור הכלל, והיא חשה עמם אחד, האדם חש ומרגיש את עומק צער החטא של האחר. וזו מדרגת כה"ג שהיה מתוודה עבור כל ישראל. ועל כל אחד להשיג בזה, ולו מעט לפי ערכו.
קטגוריות
