שאלה:
האם כבוד הרב יכול לתת הדרכה לגבי המחשבות העיקריות שצריך לחשוב ביום ובתפילות של ראש השנה, והאם ראוי וטוב להתפלל עבור בקשות אישיות ביום ובתפילות של ראש השנה.
תשובה:
נעמיד בס"ד כמה חלקים, ועל כל אחד לברר נקודה אחת "עיקרית" אצלו, והשאר בגדר הוספה.
א.
היום הרת עולם. יום שבו נברא עיקר העולם – האדם.
מי ברא את כל זאת – הוא ית"ש ואין בלתו.
לשם מה – מה התכלית – קרבת ה', וגילוי השי"ת בעולמו – מלכויות.
זכרונות – לזכור כל מעשיו שעשה בשנה זו, עד מקום שידו משגת.
שופרות – לשפר מעשיו, תשובה שלמה. ובכלל זה לברר שאיפותיו ותכליתו, ולקבל קבלה מעשית לשנה הבעל"ט.
ב. ראש השנה, "ראש" – ראשית. וביום זה מתגלה ההתחלה, נקודת הראשית. ולכך על האדם לדבק את עצמו לנקודה הראשונה שבנפש שהיא הפשיטות, ולכך אמרו על השופר, כמה דפשיט טפי מעליא. ומכח הדבקות בפשיטות זו, האדם מדבק את עצמו בקב"ה בפשיטות. ומצד כך פנימיות עבודת היום, לדבוק בעומק הנפש בחוש פשוט בו ית"ש שלמעלה מטעם ודעת.
וכך ברצוא ושוב בנפש, חלק מן הזמן על האדם לדבוק בפשיטות כנ"ל, וזהו רצוא שבנפש, רץ אליו ית"ש בפשיטות. ומאידך ישנו שוב, בו האדם שב למחשבה, מחשבות על יום בריאת העולם, מי ברא, לשם מה ברא, קבלת מלכותו ית"ש, זכרון מעשיו ותשובה עליהם, וחזרה לקבלת מלכותו.
ג. נהגו בכנס"י לומר פיוטים שחלקם סיפור גדלות הבורא. וכאשר נפשו של האדם פתוחה לכך הוא חש תענוג להתבונן בגדלות הבורא ולומר זאת בפה, לשבח ולפאר. וזהו חלק נוסף בקרבת ה' המתגלה ביום זה. כי יש דבקות בפשיטות כנ"ל במי שברא. ויש דבקות בו ית"ש מתוך גילוי גדלותו הנגלה ע"י בריאותיו, היום הרת עולם.
ד. כל אחד ראוי לו לנהוג לפי מדרגתו. ולפיכך אם זו מדרגתו לבקש בקשות אישיות, כן ראוי לעשות. וכל זאת בנוסף להנ"ל. כי נקודה זו בלבד איננה יכולה להיות עיקרו של יום.
א.
היום הרת עולם. יום שבו נברא עיקר העולם – האדם.
מי ברא את כל זאת – הוא ית"ש ואין בלתו.
לשם מה – מה התכלית – קרבת ה', וגילוי השי"ת בעולמו – מלכויות.
זכרונות – לזכור כל מעשיו שעשה בשנה זו, עד מקום שידו משגת.
שופרות – לשפר מעשיו, תשובה שלמה. ובכלל זה לברר שאיפותיו ותכליתו, ולקבל קבלה מעשית לשנה הבעל"ט.
ב. ראש השנה, "ראש" – ראשית. וביום זה מתגלה ההתחלה, נקודת הראשית. ולכך על האדם לדבק את עצמו לנקודה הראשונה שבנפש שהיא הפשיטות, ולכך אמרו על השופר, כמה דפשיט טפי מעליא. ומכח הדבקות בפשיטות זו, האדם מדבק את עצמו בקב"ה בפשיטות. ומצד כך פנימיות עבודת היום, לדבוק בעומק הנפש בחוש פשוט בו ית"ש שלמעלה מטעם ודעת.
וכך ברצוא ושוב בנפש, חלק מן הזמן על האדם לדבוק בפשיטות כנ"ל, וזהו רצוא שבנפש, רץ אליו ית"ש בפשיטות. ומאידך ישנו שוב, בו האדם שב למחשבה, מחשבות על יום בריאת העולם, מי ברא, לשם מה ברא, קבלת מלכותו ית"ש, זכרון מעשיו ותשובה עליהם, וחזרה לקבלת מלכותו.
ג. נהגו בכנס"י לומר פיוטים שחלקם סיפור גדלות הבורא. וכאשר נפשו של האדם פתוחה לכך הוא חש תענוג להתבונן בגדלות הבורא ולומר זאת בפה, לשבח ולפאר. וזהו חלק נוסף בקרבת ה' המתגלה ביום זה. כי יש דבקות בפשיטות כנ"ל במי שברא. ויש דבקות בו ית"ש מתוך גילוי גדלותו הנגלה ע"י בריאותיו, היום הרת עולם.
ד. כל אחד ראוי לו לנהוג לפי מדרגתו. ולפיכך אם זו מדרגתו לבקש בקשות אישיות, כן ראוי לעשות. וכל זאת בנוסף להנ"ל. כי נקודה זו בלבד איננה יכולה להיות עיקרו של יום.
קטגוריות
