שאלה:
בחסדי השם נולדו לי ששה מילדיי ע"י יוצא דופן. האם קדושתן פחות משאר בנ"י, שרואים שנתמעט מקדושת בכור ובבהמה ביוצא דופן לשיטת ר"א, לא קדושין ולא מקדישין, האם שייך לדמותן.
אנא ברוב חכמתכם ובינתכם לציין לי מה שיש בנידון זה, ואיזה פגם נרמז בזה.
ובוודאי זהו לטובתינו ולקבלינהו בשמחה.
תודה מעומק הלב.
אנא ברוב חכמתכם ובינתכם לציין לי מה שיש בנידון זה, ואיזה פגם נרמז בזה.
ובוודאי זהו לטובתינו ולקבלינהו בשמחה.
תודה מעומק הלב.
תשובה:
יוצא דופן מורכב מכמה חלקים.
צורת יציאתו:
א. אינו יוצא דרך פתח, ולכך אינו פטר רחם ואינו קדוש בבכורה.
ב. יוצא באופן של קריעה כמ"ש רש"י (שבת קלה ע"ב) יוצא דופן שנקרעת אמו. ובנדה (מ' ע"א) כתב, יוצא דופן, ע"י סם נפתחו מעיה והוציאו את העובר לחוץ ונתרפאת.
ג. כניסתו ויצירתו אינה במקום לידתו כמ"ש (שם) יוצא דופן איו יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן, ר"ש אומר הרי זה כילוד. ובגמרא שם, א"ר מני בר פטיש מ"ט דרבנן, אמר קרא (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה זכר, עד שתלד במקום שהיא מזרעת. ואמרו (ע"ז כג ע"ב) ר"ש לאעמיה דאמר ולד מעליה. וכן אמר לשיטתו (בכורות מז ע"ב) שיוצא דופן הוה בכור לנחלה.
גדרו כולד:
א. אמרו (שבת קלה ע"ב) איתמר, יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות, רב הונא ורב חייא בר רב, חד אמר מחללין עליו את השבת, וחד אמר אין מחללין.
ב. אינו קדוש, כמ"ש ע"ז כג ע"ב, ועוד.
ג. שיטת ר"א (יבמות פד ע"א) ר' אליעזר אומר, הכלאים והטרפה ויוצא דופן טומטום ואדרוגינוס לא קדושין ולא מקדשין, ואמר שמואל לא קדושין בתמורה, ולא מקדשין בעומשה תמורה.
מהותו הפנימית:
כי היוצא דרך הפתח, זהו הארה שלמה, אולם היוצא דרך דופן מקבל הארה פורתא הנבלעת בדופן (עיין עץ חיים שער מ"ב פי"ד מ"ת). ולכך אינו ולד גמור, כי מקבל רק מקצת הארה מאמו. כי לעולם יש אור בדופני הכלי, כמ"ש בעץ חיים (ש"ו, פ"ב, מ"ת. ועיי"ש ש"ח, פ"ב, מ"ת) שדרך הדפנות של א"ק בוקע ויוצא אור תדיר. ועיי"ש של"ב, פ"ט, מ"ת, שהארה היוצאת מצדדי היסוד מדופניו, נקרא אפרים בן יוסף.
ועוד. היוצא דרך פתח יוצא במדרגת פנים, אולם היוצא דרך דופן יוצא מן הצד, בחינת אחורים, כמ"ש במגלה עמוקות (ויחי) וז"ל, שבאו מצד אחוריים דאזדריקו בלי נוק' בסוד יוצא דופן.
ועוד. אינו מיוחס בשלמות לאמו, ודוגמא לדבר, פירות שאינם נכנסים דרך הפתח לבית אלא דרך גגות וקרפיפות אינו חשיב כנמצאים בתוך הבית בשלמות. כן היוצא מן הצד אינו מיוחס אליה גמור. וז"ש במגלה עמוקות שם שחשיב בלא נוק'.
ועוד. לידה רגילה בחינת יושר, לעומת יוצא דופן, מן הצדדים.
ולכך אינו קדוש בבכורה, ופסול בקדשים. כי אינו הארה שלמה. וכשם שבעל מים פסול בקדשים כן יוצא דופן, כי אין החסרון רק בצורת לידתו אלא חסר בשלמות חיותו. ולכך מילתו אינו דוחה את השבת. וכן לר"א לאו בר תמורה כבעלי מומים.
וכן אינו קדוש בבכורה ולפיכך אינו נצרך פדיון. פדיון – דופן, שורשים קרובים. כי יציאתו דרך דופן הוא מעין פדיון שיוצא מקדושתו.
וקלקול שפע זה שאף הנמצא בדופן אינו מושפע לזולתו הוא בחינת כלי חרס, שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, אלא בלוע בתוכו. והיינו שהדופן אינו כלי מעבר לזולתו אלא מקבל גמור לעצמו.
ותיקון יוצא דופן בלידת אם המולידה את בנה מתגלה בדין סוכה שהוא בחינת אם הסוככת על בניה, כנודע. ובה איכא דין דפנות, והיושב בסוכה מקבל הארה בעיקר מן הסכך, וגם מן הדפנות. ושם איכא דין דופן עקומה, שמצרף דופן עם סכך, ואזי מאיר אור הסכך בדפנות. ויתר על כן מתקן כל עקמימות שבדפנות, בחינת יוצא דופן, שיצא מן הצד כנ"ל. ובסוכה נתקן. ומעין כך דין של דפנות לענין שבת.
ובעומק דופן, דו-פנים. תיקון שהצדדים מחברים פנים ואחור (בסוד הארת האוזן), ואזי אף האחור הוא בחינת פנים.
צורת יציאתו:
א. אינו יוצא דרך פתח, ולכך אינו פטר רחם ואינו קדוש בבכורה.
ב. יוצא באופן של קריעה כמ"ש רש"י (שבת קלה ע"ב) יוצא דופן שנקרעת אמו. ובנדה (מ' ע"א) כתב, יוצא דופן, ע"י סם נפתחו מעיה והוציאו את העובר לחוץ ונתרפאת.
ג. כניסתו ויצירתו אינה במקום לידתו כמ"ש (שם) יוצא דופן איו יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן, ר"ש אומר הרי זה כילוד. ובגמרא שם, א"ר מני בר פטיש מ"ט דרבנן, אמר קרא (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה זכר, עד שתלד במקום שהיא מזרעת. ואמרו (ע"ז כג ע"ב) ר"ש לאעמיה דאמר ולד מעליה. וכן אמר לשיטתו (בכורות מז ע"ב) שיוצא דופן הוה בכור לנחלה.
גדרו כולד:
א. אמרו (שבת קלה ע"ב) איתמר, יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות, רב הונא ורב חייא בר רב, חד אמר מחללין עליו את השבת, וחד אמר אין מחללין.
ב. אינו קדוש, כמ"ש ע"ז כג ע"ב, ועוד.
ג. שיטת ר"א (יבמות פד ע"א) ר' אליעזר אומר, הכלאים והטרפה ויוצא דופן טומטום ואדרוגינוס לא קדושין ולא מקדשין, ואמר שמואל לא קדושין בתמורה, ולא מקדשין בעומשה תמורה.
מהותו הפנימית:
כי היוצא דרך הפתח, זהו הארה שלמה, אולם היוצא דרך דופן מקבל הארה פורתא הנבלעת בדופן (עיין עץ חיים שער מ"ב פי"ד מ"ת). ולכך אינו ולד גמור, כי מקבל רק מקצת הארה מאמו. כי לעולם יש אור בדופני הכלי, כמ"ש בעץ חיים (ש"ו, פ"ב, מ"ת. ועיי"ש ש"ח, פ"ב, מ"ת) שדרך הדפנות של א"ק בוקע ויוצא אור תדיר. ועיי"ש של"ב, פ"ט, מ"ת, שהארה היוצאת מצדדי היסוד מדופניו, נקרא אפרים בן יוסף.
ועוד. היוצא דרך פתח יוצא במדרגת פנים, אולם היוצא דרך דופן יוצא מן הצד, בחינת אחורים, כמ"ש במגלה עמוקות (ויחי) וז"ל, שבאו מצד אחוריים דאזדריקו בלי נוק' בסוד יוצא דופן.
ועוד. אינו מיוחס בשלמות לאמו, ודוגמא לדבר, פירות שאינם נכנסים דרך הפתח לבית אלא דרך גגות וקרפיפות אינו חשיב כנמצאים בתוך הבית בשלמות. כן היוצא מן הצד אינו מיוחס אליה גמור. וז"ש במגלה עמוקות שם שחשיב בלא נוק'.
ועוד. לידה רגילה בחינת יושר, לעומת יוצא דופן, מן הצדדים.
ולכך אינו קדוש בבכורה, ופסול בקדשים. כי אינו הארה שלמה. וכשם שבעל מים פסול בקדשים כן יוצא דופן, כי אין החסרון רק בצורת לידתו אלא חסר בשלמות חיותו. ולכך מילתו אינו דוחה את השבת. וכן לר"א לאו בר תמורה כבעלי מומים.
וכן אינו קדוש בבכורה ולפיכך אינו נצרך פדיון. פדיון – דופן, שורשים קרובים. כי יציאתו דרך דופן הוא מעין פדיון שיוצא מקדושתו.
וקלקול שפע זה שאף הנמצא בדופן אינו מושפע לזולתו הוא בחינת כלי חרס, שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, אלא בלוע בתוכו. והיינו שהדופן אינו כלי מעבר לזולתו אלא מקבל גמור לעצמו.
ותיקון יוצא דופן בלידת אם המולידה את בנה מתגלה בדין סוכה שהוא בחינת אם הסוככת על בניה, כנודע. ובה איכא דין דפנות, והיושב בסוכה מקבל הארה בעיקר מן הסכך, וגם מן הדפנות. ושם איכא דין דופן עקומה, שמצרף דופן עם סכך, ואזי מאיר אור הסכך בדפנות. ויתר על כן מתקן כל עקמימות שבדפנות, בחינת יוצא דופן, שיצא מן הצד כנ"ל. ובסוכה נתקן. ומעין כך דין של דפנות לענין שבת.
ובעומק דופן, דו-פנים. תיקון שהצדדים מחברים פנים ואחור (בסוד הארת האוזן), ואזי אף האחור הוא בחינת פנים.
קטגוריות
