522. המלכת ה’ על ז’ רקיעים בפסוק ראשון של ק”ש [#5307]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

כיצד נכנס בהסבר הפסוק הראשון של ק"ש, המלכת הקב"ה על ז' רקיעים בנפש. מלבד מה שכתוב בגמרא ברכות על ח' דאחד.
ובנוסף האם שני ההסברים הללו הם חלק מזה:
א. מה שה' אלוקינו – דהיינו בחינת הדין. כמ"ש אלוהים לא תקלל – זה דין, באמת הוא ה' אחד דהיינו – שבעצם אין דין ממנו אלא הכל אחד האם זה הכלל באיזה מהרקיעים, ואם כן מאיזה?
ב. מה שה' אלוקינו – האלוקים של עמ"י, השם אחד – בעצם שולט על כל הע' אומות. (האם גם זה חלק מאחד מן הרקיעים ואם כן מאיזה)?

תשובה:

אמרו בזוה"ק (ח"ג, רכו, ע"ב) שיש בברכת ק"ש שבע ברכות, בשחרית שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה. ובפסוק ראשון של ק"ש בפרט, יש שש תיבות וכללותם שבע. כי רקיע שביעי אינו משמש לכלום כמ"ש בפ"ב דחגיגה (יב ע"ב). ולכך אינו אלא שש. ורקיע נקרא כן מלשון עיקר – רקיע. והעיקר אינו אלא שש.
ורקיע זה נקרא וילון ולן-יו. ולן גימ' אלהים, י"ו כח הזכר שבשם הוי"ה. והאלקים יונק מאותיות ה' שבשם הוי"ה כנודע.
וא"כ ישראל בחינת שש, ששים ריבוא, נקראים שושנה מלשון שש, ועוד. שהם בחינת ז"א, ו"ק. משא"כ אוה"ע בחינת שבע, שבעים. ושורשם ברקיע השביעי, שאינו משמש לכלום.