שאלה:
בה' חומשי תורה לא מוזכר השם צבאות שהוא מהשמות שאינם נמחקים כמבואר בגמרא (שבועות לה ע"א), ונתחדש רק על ידי חנה אמו של שמואל בתפילתה. וצ"ע דבעץ חיים שער מ"ד פרק ג' בשמות כלים דז"א דאצילות, דנצח והוד משם צבאות, ויש לעיין איך היו הדברים בעולמות העליונים לפני תפלת חנה?
תשובה:
מתחלה שם צבאות היה קיים בשורש בעולם העליון, אולם לא נשתלשל למטה באופן של שמו ית', אלא שם חול, כמ"ש (שמות יב, יז) "כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם". והרי ששם זה שימש לשם תואר לבנ"י. וכן בדברים (כ, ט) "שרי צבאות". חיליהון. וכתיב (איוב ז, א) הלא צבא לאנוש עלי ארץ. ואמרו (ב"ר י) וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ, צבא ליסורים, עי"ש.
ויתר על כן (שם, מא) כתיב "בעצם היום הזה יצאו כל "צבאות הוי"ה". וכאן מיוחס שם זה לבנ"י אולם ביחס אליו ית"ש, "צבאות הוי"ה". ואמרו (ב"ר שם) אם זכה צבא לו, ואם לא צבא עליו. ויתר על כן כשזכה נעשה צבאות הוי"ה, כנ"ל.
וכשם שהדבר אמור בנפש – ישראל, כן אמור במקום, כמ"ש (בראשית ב, א) "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם". צבאם משורש צבא, צבא-ות. ודרשו בגמרא (ר"ה י"א ע"א, חולין ס' ע"א) "וכל צבאם, אמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו בצביונם נבראו, שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, אל תקרא צבאם, אלא צביונם". והרי שמה שלמעלה מתראה כשם צבאות, נתראה בכל הבריאה למטה באופן של "צביונם". והדבר אמור הן בארץ וכל צבאם, והן בשמים וכל צבאם. כמ"ש (בב"ר פ"י) אמר רבי אלעזר, ג' צבאם הן, צבא לשמים לארץ שנאמר, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. וכן כתיב (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. וכן כתיב (ישעי' מה, יב) "אני ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי". וכן כתיב (נחמיה ט, ו) אתה הוא לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם. ואמרו (ב"ר, ו) היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים. וכן במלאכים כתיב (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידודון ידודון. ואמרו בתיקונים (תיקון מז פ"ד ע"א, ותיקון מ"ט פ"ה ע"ב) צבא השמים דא נצח והוד. משא"כ צבא העבודה חיילין דמלכות, כמ"ש (באיכה רבתי, ב) אין צבא אלא מלכיות, שנאמר יפקוד ה' על צבא מרום.
ושורש שם צבאות מלשון צבי, רצון, צבא - רצה. ומשם מתפשט בבחינת "צבה", התנפח, התרחב, עד מקום נו"ה, בחינת צבאות לשון מלחמה. ובהחרבה למקום היסוד כמ"ש בתיקונים (י' ע"א). ושם צבאות מלשון אסיפה, "צובאות על המשכן".
וע"י תפלת חנה – מלכות – המשיכה שם זה לארץ. ומה שהיה תחילה גילוי למטה צבאות חולין צבאות ה' כנ"ל, נעשה כלי לשם צבאות.
ויתר על כן (שם, מא) כתיב "בעצם היום הזה יצאו כל "צבאות הוי"ה". וכאן מיוחס שם זה לבנ"י אולם ביחס אליו ית"ש, "צבאות הוי"ה". ואמרו (ב"ר שם) אם זכה צבא לו, ואם לא צבא עליו. ויתר על כן כשזכה נעשה צבאות הוי"ה, כנ"ל.
וכשם שהדבר אמור בנפש – ישראל, כן אמור במקום, כמ"ש (בראשית ב, א) "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם". צבאם משורש צבא, צבא-ות. ודרשו בגמרא (ר"ה י"א ע"א, חולין ס' ע"א) "וכל צבאם, אמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו בצביונם נבראו, שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, אל תקרא צבאם, אלא צביונם". והרי שמה שלמעלה מתראה כשם צבאות, נתראה בכל הבריאה למטה באופן של "צביונם". והדבר אמור הן בארץ וכל צבאם, והן בשמים וכל צבאם. כמ"ש (בב"ר פ"י) אמר רבי אלעזר, ג' צבאם הן, צבא לשמים לארץ שנאמר, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. וכן כתיב (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. וכן כתיב (ישעי' מה, יב) "אני ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי". וכן כתיב (נחמיה ט, ו) אתה הוא לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם. ואמרו (ב"ר, ו) היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים. וכן במלאכים כתיב (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידודון ידודון. ואמרו בתיקונים (תיקון מז פ"ד ע"א, ותיקון מ"ט פ"ה ע"ב) צבא השמים דא נצח והוד. משא"כ צבא העבודה חיילין דמלכות, כמ"ש (באיכה רבתי, ב) אין צבא אלא מלכיות, שנאמר יפקוד ה' על צבא מרום.
ושורש שם צבאות מלשון צבי, רצון, צבא - רצה. ומשם מתפשט בבחינת "צבה", התנפח, התרחב, עד מקום נו"ה, בחינת צבאות לשון מלחמה. ובהחרבה למקום היסוד כמ"ש בתיקונים (י' ע"א). ושם צבאות מלשון אסיפה, "צובאות על המשכן".
וע"י תפלת חנה – מלכות – המשיכה שם זה לארץ. ומה שהיה תחילה גילוי למטה צבאות חולין צבאות ה' כנ"ל, נעשה כלי לשם צבאות.
קטגוריות
