שאלה:
בענין העולמות, העניין כל כך לא ברור לי כך שיהיה קשה לי לבאר את הקושי דכל עניין "העולמות העליונים" נשגב מבינתי. בכל אופן אנסה לפרט:
א. כאשר כתוב שכל פעולה טובה ובמיוחד מצווה של יהודי פועלת פעולות נוראות בעולמות העליונים ומכניסה בהם חיות וקדושה [עיין למשל במאור ושמש על הפרשה (בחוקותי ד"ה "או יאמר אם בחוקותי" הראשון)], מה התפיסה בזה? לכאורה כל מצווה היא נעשית ביני לבין ה’, דה’ ציווה עליי ואני כעבדו בן לעמו מקיים את מצוותיו בדחילו ורחימו, ובקיום מצוותיו אני עושה לה' נחת רוח "שאמרתי ונעשה רצוני". אם כן מה השייכות לדבר על "עולמות עליונים", הרי זה ממית את כל העבודה וגורם לה להפוך לאיזו פעולה מכנית שאני פועל בעולמות העליונים? ואולי אין הכי נמי דעולמות העליונים הן מקום גילוי הנח"ר?
ב. מהו לשון "עולמות", הרי בפשטות "עולם" זהו מושג של מרחב הכולל את כל תופעות החיים, א"כ מה שייך לדבר על "עולם" כאשר מדובר על רוחניות זה לכאורה תרתי דסתרי?
ג. מהו הנמשל בלשון "עליונים"?
ד. מה המשמעות שהאדם כולל את כל העולמות העליונים [כמו שכותב נפה"ח בשער א']? האם מדובר גם על האצילות ולמעלה בקודש?
אשמח מאוד אם יהיה אפשר לבאר עניין זה בהרחבה ובבהירות ואיך לתפוס את העולמות כתפיסת מציאות כיוון שהיום קשה מאוד לתפוס עניינים רוחניים באופן מופשט [זאת מכיוון שהתרבות המערבית האופפת אותנו לצערי הרב מכל פינה מלאה בהצגת דברים שהם (לדעתם) רוחניים בצורה מגושמת מאוד וממש אלילית, כידוע מכל הציורים על המלאכים וכדו', דבר אשר לא נמנע לצעה"ר גם מספרי ילדים של שומרי תומ"צ].
יישר כח גדול לרב. הרב ממש מועיל ומעלה אותי בעבודת ה'.
א. כאשר כתוב שכל פעולה טובה ובמיוחד מצווה של יהודי פועלת פעולות נוראות בעולמות העליונים ומכניסה בהם חיות וקדושה [עיין למשל במאור ושמש על הפרשה (בחוקותי ד"ה "או יאמר אם בחוקותי" הראשון)], מה התפיסה בזה? לכאורה כל מצווה היא נעשית ביני לבין ה’, דה’ ציווה עליי ואני כעבדו בן לעמו מקיים את מצוותיו בדחילו ורחימו, ובקיום מצוותיו אני עושה לה' נחת רוח "שאמרתי ונעשה רצוני". אם כן מה השייכות לדבר על "עולמות עליונים", הרי זה ממית את כל העבודה וגורם לה להפוך לאיזו פעולה מכנית שאני פועל בעולמות העליונים? ואולי אין הכי נמי דעולמות העליונים הן מקום גילוי הנח"ר?
ב. מהו לשון "עולמות", הרי בפשטות "עולם" זהו מושג של מרחב הכולל את כל תופעות החיים, א"כ מה שייך לדבר על "עולם" כאשר מדובר על רוחניות זה לכאורה תרתי דסתרי?
ג. מהו הנמשל בלשון "עליונים"?
ד. מה המשמעות שהאדם כולל את כל העולמות העליונים [כמו שכותב נפה"ח בשער א']? האם מדובר גם על האצילות ולמעלה בקודש?
אשמח מאוד אם יהיה אפשר לבאר עניין זה בהרחבה ובבהירות ואיך לתפוס את העולמות כתפיסת מציאות כיוון שהיום קשה מאוד לתפוס עניינים רוחניים באופן מופשט [זאת מכיוון שהתרבות המערבית האופפת אותנו לצערי הרב מכל פינה מלאה בהצגת דברים שהם (לדעתם) רוחניים בצורה מגושמת מאוד וממש אלילית, כידוע מכל הציורים על המלאכים וכדו', דבר אשר לא נמנע לצעה"ר גם מספרי ילדים של שומרי תומ"צ].
יישר כח גדול לרב. הרב ממש מועיל ומעלה אותי בעבודת ה'.
תשובה:
א. אדם כולל את כל העולמות העליונים כפי שהוזכר בנפה"ח (והובא בשאלה ד). כלומר נלקח חלק מכל עולם ועולם, וממנו נעשה צורת אדם שלם. ובדקות יותר, נעשה המשכה מאותו עולם עד העולם התחתון, שפע אור מכל עולם ועולם, וממנו נעשה אדם. ולכך אף עתה האדם קשור במקורו שממנו נברא. ולכך כל פעולה פועלת הן בעוה"ז, והן בשורש ההארה, בעולם העליון, שמשם נברא. וכשם שאדם העושה סוכה מזיז הסכך ממקום למקום ובנה סוכה בפועל, כן הדבר נפעל בכל העולמות לפי ערכו הרוחני פעולה ממשית. כי האדם נמצא בכל העולמות, וכל פעולה פועלת בכולם. ובעיקר בעולם שזהו מדרגתו (ובשאר זה רושם של פעולה). וזה גופא נחת רוח לקב"ה שנפעל פעולה של תוספת הארה ותיקון בכל עולם ועולם. משל לאדם שנשבר בביתו דלת, ובא אדם ועשה עמו חסד ותיקן הדלת שעושה לו נחת רוח.
ב. עולם – לשון העלם. כי יש את הבורא ית"ש, ובכל עולם ועולם הוא נגלה בערך גילוי מסוים, ומכאן ואילך נעלם. וע"ש כן נקרא עולם, כפי שיעור ההעלם שיש בו, כן משתנה עולם מעולם שתחתיו ומעליו. שכשם שיש העלם בעולם החומרי כן יש העלם בעולם הרוחני, כי הא"ס אינו נגלה באין סופיותו השלם בשום עולם, ולכך כל עולם נקרא מלשון העלם. ובכל עולם גילוי חלקי של הארתו. חלק גלוי, וחלק נעלם.
ג. עליון על-י-ון. כל עולם נבנה מעשרה מדרגות. ועליון ענינו על-י, על, למעלה מעשרה מדרגות של העולם התחתון. והבן שכל עולם מלא בנבראים לפי ערכו, רוחני כלומר שהכל נמצא שם באופן רוחני. ובכל עולם ועולם נמצאים כל הנבראים כולם, בערך להארה שנמצאת באותו עולם, כך צורתם. ולכל נברא יש עולם עיקרי שבו עיקר גילוי.
ד. צורת אדם שלם הנקרא "אדם קדמון", והוא ממלא את כל העולמות, וכל אדם הוא זעיר אנפין שלו, וכל הנמצא בכלל, באדם השלם, נמצא בפרט באדם הפרטי. וזה קאי על כל העולמות ללא יוצא מן הכלל.
משאלתך ניכר שהנך תופס את המושג רוחני מלשון רוח, כמו שאנו תופסים את יסוד הרוח שקיים כאן בעולם. אולם ההגדרה שונה לחלוטין. רוחני כלומר שהכל נמצא שם באופן חושי גמור, אלא דק יותר, עדין יותר, מרומם יותר.
מומלץ ללמוד את הנפש החיים בעיון, עם פירוש.
ב. עולם – לשון העלם. כי יש את הבורא ית"ש, ובכל עולם ועולם הוא נגלה בערך גילוי מסוים, ומכאן ואילך נעלם. וע"ש כן נקרא עולם, כפי שיעור ההעלם שיש בו, כן משתנה עולם מעולם שתחתיו ומעליו. שכשם שיש העלם בעולם החומרי כן יש העלם בעולם הרוחני, כי הא"ס אינו נגלה באין סופיותו השלם בשום עולם, ולכך כל עולם נקרא מלשון העלם. ובכל עולם גילוי חלקי של הארתו. חלק גלוי, וחלק נעלם.
ג. עליון על-י-ון. כל עולם נבנה מעשרה מדרגות. ועליון ענינו על-י, על, למעלה מעשרה מדרגות של העולם התחתון. והבן שכל עולם מלא בנבראים לפי ערכו, רוחני כלומר שהכל נמצא שם באופן רוחני. ובכל עולם ועולם נמצאים כל הנבראים כולם, בערך להארה שנמצאת באותו עולם, כך צורתם. ולכל נברא יש עולם עיקרי שבו עיקר גילוי.
ד. צורת אדם שלם הנקרא "אדם קדמון", והוא ממלא את כל העולמות, וכל אדם הוא זעיר אנפין שלו, וכל הנמצא בכלל, באדם השלם, נמצא בפרט באדם הפרטי. וזה קאי על כל העולמות ללא יוצא מן הכלל.
משאלתך ניכר שהנך תופס את המושג רוחני מלשון רוח, כמו שאנו תופסים את יסוד הרוח שקיים כאן בעולם. אולם ההגדרה שונה לחלוטין. רוחני כלומר שהכל נמצא שם באופן חושי גמור, אלא דק יותר, עדין יותר, מרומם יותר.
מומלץ ללמוד את הנפש החיים בעיון, עם פירוש.
קטגוריות
