שאלה:
א. האם יש ליחס מקום לרוחני? והרי נאמר "איה מקום כבודו", ו"כבודו מלא עולם", ו"מלוא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו, ג), והזוהר מגדיר ואומר "לית אתר פנוי מיניה" (תיקונ"ז, קכב, ב). וידוע שאין שייכות למקום פיזי ברוחני, שהוא מעבר למקום ולזמן ומגבלותיהם.
ב. היכן גבול המעבר מהרוחני לגשמי, נקודה ממנה והלאה יש ענין ליחס מקום וכהכרח ישיר מכך גם זמן.
ג. האם ציטוט הר"ב מורה על נקודה זו: "אך החילוק כמ"ש במ"א כי באצילות כל האורות וכל הצלמים וכל הכלים נקרא אלקות גמור, אחד יחיד ומיוחד, כנזכר בהקדמת תקונים איהו וחייו וגרמוי חד בהון שהם ג' בחי' הנ"ל, אך בבי"ע אינו כן כי אם עד בחי' הנשמה אלקות ומן הרוח ואילך משם יפרד ונקרא נבר"א נוצ"ר נעש"ה וכל זה בצורות, אך הצלמים וכלים כולם נבראים ונוצרים ונעשים" (ע"ח, היכל החמישי, היכל ז"א, שער היו"ד, שער הצלם, פ"א).
ד. מהו הדבר שנוסף ברוחני או נגרע ממנו שמאפשר מעבר זה מדבר להיפוכו (שמאפשר או יוצר את המעבר "מעל מקום" למצב בו מקום וזמן הכרחיים בו)?
ה. האם ניתן להסיק שכל הקיום הם מצבים שונים של רוחני ומכך גשמי לא קיים כלל?
ב. היכן גבול המעבר מהרוחני לגשמי, נקודה ממנה והלאה יש ענין ליחס מקום וכהכרח ישיר מכך גם זמן.
ג. האם ציטוט הר"ב מורה על נקודה זו: "אך החילוק כמ"ש במ"א כי באצילות כל האורות וכל הצלמים וכל הכלים נקרא אלקות גמור, אחד יחיד ומיוחד, כנזכר בהקדמת תקונים איהו וחייו וגרמוי חד בהון שהם ג' בחי' הנ"ל, אך בבי"ע אינו כן כי אם עד בחי' הנשמה אלקות ומן הרוח ואילך משם יפרד ונקרא נבר"א נוצ"ר נעש"ה וכל זה בצורות, אך הצלמים וכלים כולם נבראים ונוצרים ונעשים" (ע"ח, היכל החמישי, היכל ז"א, שער היו"ד, שער הצלם, פ"א).
ד. מהו הדבר שנוסף ברוחני או נגרע ממנו שמאפשר מעבר זה מדבר להיפוכו (שמאפשר או יוצר את המעבר "מעל מקום" למצב בו מקום וזמן הכרחיים בו)?
ה. האם ניתן להסיק שכל הקיום הם מצבים שונים של רוחני ומכך גשמי לא קיים כלל?
תשובה:
א. מקום ברוחני מהותו מלשון מקיים, כמ"ש ר"ח מואלזין. והוא בחינת "מקומו של עולם", מקיים את העולם.
ב. כתב הראב"ד, עשיה – נפש, יצירה – רוח, בריאה – מקום. מכאן ולמעלה מקום מלשון מקיים, כנ"ל.
ג. מקום זמן ונפש, התפרטות לחלקים, חלקי מקום, חלקי זמן וחלקי נפש. זהו בבי"ע. אולם באצילות כולו אחד. ולכך אין שם חילוקי מקומות, חילוקי זמנים, וחילוקי נפשות, אלא הכל יחדיו. וזה נקרא למעלה מהמקום, למעלה מהזמן. כלומר למעלה מההתפרטות שבמקום, ולמעלה מההתפרטות שבזמן. אלא הכל כלול יחדיו, כקני המנורה.
ד. מלכות דאצילות. מחד היא חלק מן האצילות, חלק מן הכללות, ומאידך יורדת לבי"ע, לנפרדים.
ה. קיום מלשון כח המקיימו. ולכך כל שיש לו מקיים פרטי יחודי, הוא הויה לעצמו. וזהו כל שינוי המצבים, קיום שונה, מקיים שונה. וכן עולם העשיה יש לו מקיים שונה וקיום שונה, ולכך הוא קיים באופן מוחלט ככל עולם.
ב. כתב הראב"ד, עשיה – נפש, יצירה – רוח, בריאה – מקום. מכאן ולמעלה מקום מלשון מקיים, כנ"ל.
ג. מקום זמן ונפש, התפרטות לחלקים, חלקי מקום, חלקי זמן וחלקי נפש. זהו בבי"ע. אולם באצילות כולו אחד. ולכך אין שם חילוקי מקומות, חילוקי זמנים, וחילוקי נפשות, אלא הכל יחדיו. וזה נקרא למעלה מהמקום, למעלה מהזמן. כלומר למעלה מההתפרטות שבמקום, ולמעלה מההתפרטות שבזמן. אלא הכל כלול יחדיו, כקני המנורה.
ד. מלכות דאצילות. מחד היא חלק מן האצילות, חלק מן הכללות, ומאידך יורדת לבי"ע, לנפרדים.
ה. קיום מלשון כח המקיימו. ולכך כל שיש לו מקיים פרטי יחודי, הוא הויה לעצמו. וזהו כל שינוי המצבים, קיום שונה, מקיים שונה. וכן עולם העשיה יש לו מקיים שונה וקיום שונה, ולכך הוא קיים באופן מוחלט ככל עולם.
קטגוריות
