שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א.
א. שמעתי בשם החפץ חיים שאחרי עשר שמיטות יבוא משיח, והבנתי שכבר עבר הזמן הזה, השאלה היא מה מונע את ביאת משיח אם בכלל יש עיכוב, ואם כן מהו הפגם העיקרי שבגינו הקב"ה לא שולח את המשיח.
ואני שואל את זה, כי אם נדע מה הסיבה לעיכוב נוכל כל אחד ואחד ממקומו, על ידי השקעה מזמנו, מכספו להשקיע את המאמצים בביאת משיח, אם על ידי הבאת רבנים שידברו בנקודה העיקרית, ואם על ידי הפצת דיסקים בנושא.
ב. הרב מסביר בשיעורים שהדרך היחידה להינצל בימנו משער הנ' דטומאה זה רק דרך פנימיות התורה, ופנימיות התורה בעומקה זה להתחבר לקב"ה. ובחיצוניות יותר כך אני מבין זה ללמוד פנימיות התורה. אז השאלה היא: מהם הספרי קודש שעלינו ללמוד ולשמוע ששייכים לפנימיות התורה, שהרב ממליץ בתור התחלה ובתור המשך.
ג. כמה זמן ביום הרב ממליץ ללמוד את הפנימיות? וכמה חיצוניות (גמרא, פוסקים, מקרא, משנה)?
א. שמעתי בשם החפץ חיים שאחרי עשר שמיטות יבוא משיח, והבנתי שכבר עבר הזמן הזה, השאלה היא מה מונע את ביאת משיח אם בכלל יש עיכוב, ואם כן מהו הפגם העיקרי שבגינו הקב"ה לא שולח את המשיח.
ואני שואל את זה, כי אם נדע מה הסיבה לעיכוב נוכל כל אחד ואחד ממקומו, על ידי השקעה מזמנו, מכספו להשקיע את המאמצים בביאת משיח, אם על ידי הבאת רבנים שידברו בנקודה העיקרית, ואם על ידי הפצת דיסקים בנושא.
ב. הרב מסביר בשיעורים שהדרך היחידה להינצל בימנו משער הנ' דטומאה זה רק דרך פנימיות התורה, ופנימיות התורה בעומקה זה להתחבר לקב"ה. ובחיצוניות יותר כך אני מבין זה ללמוד פנימיות התורה. אז השאלה היא: מהם הספרי קודש שעלינו ללמוד ולשמוע ששייכים לפנימיות התורה, שהרב ממליץ בתור התחלה ובתור המשך.
ג. כמה זמן ביום הרב ממליץ ללמוד את הפנימיות? וכמה חיצוניות (גמרא, פוסקים, מקרא, משנה)?
תשובה:
א. אורו של משיח הוא מוגדר בלשון רבותינו שער הנו"ן דקדושה. ולכך הצד שכנגד מעכב גילוי זה, הוא שער הנו"ן דקליפה. ועתה אנו בתוך שער הנו"ן, וכבר עבר זמן אחישנה. ועכשיו אנו בתוך זמן של "בעיתה". ומעתה כל הזמן הוא בגדר בעתה. ובתוך זה עצמו יש בחינת "אחישנה בעתה". שכמו שיש זמן לפרוע חוב, כוליה יומא זימנא הוא, כן בעתה, הוא לא עת מדיוק בהכרח, אלא כל השנים הללו עד סוף תת"ר, הם בחינת בעתה.
מהותו: מ"ט שערים, הם הכפלה של ז' פעמים ז'. כלומר מדרגת העולם דידן נבראה במדרגת ז', ששת ימים ושבת קודש. זו תפיסת התפרטות שבבריאה. וכל אחד מן הז' מתפרט לעוד ז', ראשון בשבת, שני בשבת, וכו'.
ואמרו חז"ל שאין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס, ואיתא בשם אליהו הנביא, פרוטה לשון פרטיות, כלומר שמשיח יבא ע"י שתכלה הפרטות ויתגלה כח הכללות. כללות זו נקראת כח שער נו"ן.
כללות זו בקדושה חיבור הכל לאחד. ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. חיבור כל ישראל, כאיש אחד בלב אחד, חיבור כל נפשות בנ"א, ויטו כולם שכם אחד לעבדך, חיבור כל דומם, צומח, חי, ומדבר. ה' אחד ושמו אחד. הכל מתאחד לצורת אדם אחד. כי כל דומם צומח חי, אינו אלא חלקי צורת אדם, שבמדרגה השתא נראים נפרדים ויש להם צורה לעצמם, אולם בפנימיות הם אינם אלא חלקי צורת אדם. שלמות זו, היא הנקראת אורו של משיח.
לעומת כך שער הנו"ן שבסט"א מדמה כח של אחד, אחד מדומה. ובעומק אינו אלא פרוד גמור, אחדות זו מביאה לפרוד הגמור. מתחיל באחדות ומסיים בפרוד. חיצוניותו אחדות פנימיותו פרוד.
צורת התגלות שער הנו"ן דקליפה: כל מי שמביט מבט ישר ופשוט על הבריאה בעשורים האחרונים מכיר ויודע ברור שהכל הולך במהלך של איחוד. הבדל מרחק בין ארצות נעשה קצר להגעה מזו לזו, בזמן, בממון, ובנוחות. קשר דיבור עם כל אדם, כמעט, בכל מקום ומקום בעולם, זמין כמעט בכל עת. ראיה של זולתו הנמצא במרחק ע"י המדיה, רואה בו כביכול מסוף העולם ועד סופו.
מהותה ועצמותה של המדיה בכלל, ו"המכשיר החכם" בפרט, ליצור "כלי אחד" שיהא בו "הכל", כל המידע, מוחין. ראיה, שמיעה, הרחה, דיבור, מישוש. חיבור הכל בכל מכל כל. איננו מדברים על הסכנות הנולדות, שהרי הם תולדות. אלא על עצם כח האחדות – אחד, שבו. והוא הוא שער הנו"ן במלא קומתו, שנמצא בתהליכי התפתחות שיהא בו הכל ממש, שזהו שלמות שער הנו"ן.
המשכיל יבין מהות הגאולה – אחד. מהות ההסתרה – אחד של מדמה. ככל שאור האחד האמיתי יאיר בברור, יתראה שהאחד דסט"א אינו אלא מדמה בלבד, כח אחד בלבד. וזהו סוד הגאולה. והבן מאוד מאוד מאוד.
ב-ג. כל דבר מורכב מחיצוניות ומפנימיות. חיצוניות: ההפרדות. בקלקול מחלוקת קרח ועדתו, והנולד מכך. בתיקון מחלוקת הלל ושמאי. אלו ואלו דברי אלקים חיים. ובפרטות, לראות בכל דבר את חלקיו, נחלק לב' דינים, שיטת הגר"ח. נחלק לג' דינים, חלק מתורת בעל הצפנת פענח.
והתפרטות יתירה לראות את מרכיביו וחלקיו של כל דבר. חלוקה לשנים בבחינת קצוות, ימין ושמאל. חלוקה לג'. ימין שמאל ואמצע. והגדרתו, לעשות מאחד שנים, שלש, וכו'. לראות את חלקיו.
פנימיות: חיבור, אחדות. לראות איך כל החלקים שורשם אחד, וכיצד לבסוף חוזרים לאחד. כלל ופרט וכלל. יוצאים מן הכלל, אחד. וחוזרים לכלל, אחד. לעשות משנים אחד, משלש אחד. כמו שמבואר רבות בתורת בעל צפנת פענח (ישנה שמועה בשם החזו"א, שר' חיים עושה מאחד שנים, ובעל צפנת פענח משנים אחד. וזהו חלק מתורתו. ועוד שעושה מאחד שלש כנ"ל, אולם לא מסבירם באופן של שנים, קצוות ואמצע המחברם). וזהו נקרא לימוד פנימיות.
ולפיכך יש חיצוניות ופנימיות בפשט, ברמז, בדרוש ובסוד. וזו היתה כוונתנו ללמוד גם פנימיות התורה.
מכיון שנפשות בנ"א בשורשם חלוקות, ולכך לכל אחד יש את שורשו בתורה. ולכך כל אחד צריך ללמוד את חלקו. ובחלקו ללמוד את החיצוניות ואת הפנימיות, וכנ"ל מהי פנימיות.
כמה חיצוניות וכמה פנימיות, גם בזה משתנה לפי שורשו וחלקו באורייתא. אולם כו"ע צריכים ולו במעט לגעת בפנימיות, כי שם אחדותם עם עצמם, עם כלל ישראל, עם כל הברואים, ובשורש עמו ית"ש.
מהותו: מ"ט שערים, הם הכפלה של ז' פעמים ז'. כלומר מדרגת העולם דידן נבראה במדרגת ז', ששת ימים ושבת קודש. זו תפיסת התפרטות שבבריאה. וכל אחד מן הז' מתפרט לעוד ז', ראשון בשבת, שני בשבת, וכו'.
ואמרו חז"ל שאין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס, ואיתא בשם אליהו הנביא, פרוטה לשון פרטיות, כלומר שמשיח יבא ע"י שתכלה הפרטות ויתגלה כח הכללות. כללות זו נקראת כח שער נו"ן.
כללות זו בקדושה חיבור הכל לאחד. ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. חיבור כל ישראל, כאיש אחד בלב אחד, חיבור כל נפשות בנ"א, ויטו כולם שכם אחד לעבדך, חיבור כל דומם, צומח, חי, ומדבר. ה' אחד ושמו אחד. הכל מתאחד לצורת אדם אחד. כי כל דומם צומח חי, אינו אלא חלקי צורת אדם, שבמדרגה השתא נראים נפרדים ויש להם צורה לעצמם, אולם בפנימיות הם אינם אלא חלקי צורת אדם. שלמות זו, היא הנקראת אורו של משיח.
לעומת כך שער הנו"ן שבסט"א מדמה כח של אחד, אחד מדומה. ובעומק אינו אלא פרוד גמור, אחדות זו מביאה לפרוד הגמור. מתחיל באחדות ומסיים בפרוד. חיצוניותו אחדות פנימיותו פרוד.
צורת התגלות שער הנו"ן דקליפה: כל מי שמביט מבט ישר ופשוט על הבריאה בעשורים האחרונים מכיר ויודע ברור שהכל הולך במהלך של איחוד. הבדל מרחק בין ארצות נעשה קצר להגעה מזו לזו, בזמן, בממון, ובנוחות. קשר דיבור עם כל אדם, כמעט, בכל מקום ומקום בעולם, זמין כמעט בכל עת. ראיה של זולתו הנמצא במרחק ע"י המדיה, רואה בו כביכול מסוף העולם ועד סופו.
מהותה ועצמותה של המדיה בכלל, ו"המכשיר החכם" בפרט, ליצור "כלי אחד" שיהא בו "הכל", כל המידע, מוחין. ראיה, שמיעה, הרחה, דיבור, מישוש. חיבור הכל בכל מכל כל. איננו מדברים על הסכנות הנולדות, שהרי הם תולדות. אלא על עצם כח האחדות – אחד, שבו. והוא הוא שער הנו"ן במלא קומתו, שנמצא בתהליכי התפתחות שיהא בו הכל ממש, שזהו שלמות שער הנו"ן.
המשכיל יבין מהות הגאולה – אחד. מהות ההסתרה – אחד של מדמה. ככל שאור האחד האמיתי יאיר בברור, יתראה שהאחד דסט"א אינו אלא מדמה בלבד, כח אחד בלבד. וזהו סוד הגאולה. והבן מאוד מאוד מאוד.
ב-ג. כל דבר מורכב מחיצוניות ומפנימיות. חיצוניות: ההפרדות. בקלקול מחלוקת קרח ועדתו, והנולד מכך. בתיקון מחלוקת הלל ושמאי. אלו ואלו דברי אלקים חיים. ובפרטות, לראות בכל דבר את חלקיו, נחלק לב' דינים, שיטת הגר"ח. נחלק לג' דינים, חלק מתורת בעל הצפנת פענח.
והתפרטות יתירה לראות את מרכיביו וחלקיו של כל דבר. חלוקה לשנים בבחינת קצוות, ימין ושמאל. חלוקה לג'. ימין שמאל ואמצע. והגדרתו, לעשות מאחד שנים, שלש, וכו'. לראות את חלקיו.
פנימיות: חיבור, אחדות. לראות איך כל החלקים שורשם אחד, וכיצד לבסוף חוזרים לאחד. כלל ופרט וכלל. יוצאים מן הכלל, אחד. וחוזרים לכלל, אחד. לעשות משנים אחד, משלש אחד. כמו שמבואר רבות בתורת בעל צפנת פענח (ישנה שמועה בשם החזו"א, שר' חיים עושה מאחד שנים, ובעל צפנת פענח משנים אחד. וזהו חלק מתורתו. ועוד שעושה מאחד שלש כנ"ל, אולם לא מסבירם באופן של שנים, קצוות ואמצע המחברם). וזהו נקרא לימוד פנימיות.
ולפיכך יש חיצוניות ופנימיות בפשט, ברמז, בדרוש ובסוד. וזו היתה כוונתנו ללמוד גם פנימיות התורה.
מכיון שנפשות בנ"א בשורשם חלוקות, ולכך לכל אחד יש את שורשו בתורה. ולכך כל אחד צריך ללמוד את חלקו. ובחלקו ללמוד את החיצוניות ואת הפנימיות, וכנ"ל מהי פנימיות.
כמה חיצוניות וכמה פנימיות, גם בזה משתנה לפי שורשו וחלקו באורייתא. אולם כו"ע צריכים ולו במעט לגעת בפנימיות, כי שם אחדותם עם עצמם, עם כלל ישראל, עם כל הברואים, ובשורש עמו ית"ש.
קטגוריות
