579. בגדר לימוד חכמות חיצוניות [#5364]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

בעזר אלוקי צורי.
שלום רב וכט"ס אל כבוד מו"ר שליט"א. נפשי בשאלתי אם יוכל הרב שליט"א להרחיב קצת ולבאר לליבי את הענין של "לימודי חיצוניות". מהו הגדר של "לימודי חיצוניים", ואיזה ענינים נכנסים לכלל זה ואיזה לא? איזה מהן אסורים ללמוד כלל ואיזה מותרים לגמרי? האם איכא יוצאים מן הכלל במקום בזמן ובנפש – בין להיתר ובין לאיסור? מהו ההשקפתם של גדולי הדורות בענין לימודים חיצוניים במוסדות ובישיבות וטעמם ונימוקם – ואם אפשר לדעת דעתו של הרב בזה?
בתקווה אלהבא ובתודה מעומק הלב אלמפרע.

תשובה:

לימוד חיצוניות: כל שבעת החכמות. עיין תשובה [&] בענין זה מה הם שבע החכמות.
כל דבר שאין בו איסור או דעה כוזבת, אם נצרך לצורך פרנסה יש להתיר, כהרמב"ם שלמד רפואה לפרנסתו. כמובן שנצרך זהירות יתרה, על מקום הלימוד ואופן הלימוד ממי לומדו.
וכן אם נעשית חכמה זו לרוקחות וטבחות להבין מתוך השכל האנושי את אור התורה, יש מרבותינו שנהגו כן (עיין בתשובה הנ"ל).
כל שיש תערובת פסולה כגון בחכמי הפילוספיא, אסור לכל אדם ללמוד כן, אלא א"כ חכם גדול כהרמב"ם והרמב"ן שיודע לברר אוכל מתוך פסולת. וזו עבודתם של נשמות אלו לברר אוכל מתוך פסולת. וזולתם שהתעסקו בכך, רבים חללים הפילה.
רבותינו הרחיקו לימודים אלו מעולמה של תורה, כי ברוב המקרים לימודים אלו מעורבים טוב ורע. וזאת בנוסף לכך שלימודים אלו מקרבים את האדם לעולם החיצון, הן לעולם המעשה החיצוני, והן לצורך הלך המחשבה של העולם החיצון.
וזאת בנוסף לביטול תורה כפשוטו אצל רוב בנ"א, ובפרט אצל צעירי הצאן.
ולכך על דרך כלל בדורינו יש להרחיק לימודים אלו כמעט מכל וכל, זולת ליחידים ממש שנצרך שאלת חכם.