שאלה:
שלום וברכה למורנו ורבנו שליט"א.
ראשית נודה לרב על מסירותו הרבה, ועל כל תורת החיים שה' משפיע לנו דרך הרב "כה יתן ה' וכה יוסיף", מים חיים מנביעה טהורה.
אנסה לשאול בתמצות אך אשמח לתשובה בהרחבה. ידוע מהגמרא בברכות וביומא ששם האדם גורם, ושאלתנו על מה הוא גורם? האם על מהות נשמתו של האדם?
ואם כן, כיצד יכול האדם לבחור שם לבנו כשם של צדיק (תנחומא האזינו) שהרי שמו נגזר ממהות הנשמה שהומשכה בעיבור ולא שייך בזה בחירה אלא כרוח הקודש. והאם השם גורם מתוך כך מהם כוחותיו ועל יעודו ותפקידו? איך, וכן מהי פעולת קריאת השם דייקא - במה זה פועל על האדם? האם לקשר אותו לשורשו, או לתת לנשמתו לבוש ואיך קריאת השם פועלת זאת?
ומה היחס לבחירה חופשית? האם לאדם יש בחירה אך ורק בתוך שמו, ולכאורה יש "שמות מכוערים ומעשים נאים" (מד' רבה על המרגלים).
ואם הרב יוכל לציין ולהרחיב בעוד מקורות להרחבת נושא זה אשמח מאוד.
תודה רבה.
ראשית נודה לרב על מסירותו הרבה, ועל כל תורת החיים שה' משפיע לנו דרך הרב "כה יתן ה' וכה יוסיף", מים חיים מנביעה טהורה.
אנסה לשאול בתמצות אך אשמח לתשובה בהרחבה. ידוע מהגמרא בברכות וביומא ששם האדם גורם, ושאלתנו על מה הוא גורם? האם על מהות נשמתו של האדם?
ואם כן, כיצד יכול האדם לבחור שם לבנו כשם של צדיק (תנחומא האזינו) שהרי שמו נגזר ממהות הנשמה שהומשכה בעיבור ולא שייך בזה בחירה אלא כרוח הקודש. והאם השם גורם מתוך כך מהם כוחותיו ועל יעודו ותפקידו? איך, וכן מהי פעולת קריאת השם דייקא - במה זה פועל על האדם? האם לקשר אותו לשורשו, או לתת לנשמתו לבוש ואיך קריאת השם פועלת זאת?
ומה היחס לבחירה חופשית? האם לאדם יש בחירה אך ורק בתוך שמו, ולכאורה יש "שמות מכוערים ומעשים נאים" (מד' רבה על המרגלים).
ואם הרב יוכל לציין ולהרחיב בעוד מקורות להרחבת נושא זה אשמח מאוד.
תודה רבה.
תשובה:
והנה אמרו (ברכות ז ע"ב) מנ"ל דשמא גרים, א"ר אליעזר, דאמר קרא, לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אלא תקרי שמות אלא שמות. ויש לאדם שורש בשמו ית', כמ"ש (שם, ו ע"א) ומנין שהתפלין עוז הם לישראל, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ותניא, ר' אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. כלומר, ששם נקשר שמו ית' באדם. ומכח כך יש לאדם שם. וכאשר נקשר שמו ית' אזי עליו אמרו (שם, יז ע"א) אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב, ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה, טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדו. וזהו שם מלשון שמים, שם-שמים, שם ששורשו בעליון, בשמים. ושם זה מושרש בתוה"ק. וזש"כ, טוב שם משמן טוב, כלומר שם הבא מתוך שמן, שהוא חכמה, חכמת התוה"ק. וכמ"ש (שם, נז ע"א) הרואה זית בחלום, שם טוב יוצא לו, שנאמר, זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך. כי כל התורה שמותיו ית"ש. וכל שם אחד מן ישראל מושרש בשמותיו ית' שבתורה. ועיין שבועות לה ע"א. שמות נמחקין ושאינן נמחקים. ויתר על כן כל התורה שמותיו ית', כנודע. ולכך יש לכל אדם שורש בשם הוי"ה, הז' שמות שאינם נמחקים, ובשמו הפרטי בתורה.
וזהו כל עבודתו של אדם לצרף עצמו לשמו ית', ולקשור עצמו לשמו שבתורה, כמ"ש (שם, סג ע"א) אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר, כל המשתף שם שמים בצערא, כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה שד-י בצריך, וכסף תועפות לך. וכפל ענינו התקשרות תחתון בעליון, מעין מערת המכפלה, שכפולה בקומות, עליון ותחתון.
ובעומק יש לו לכל אדם כמה שמות, כעין המקום שנתנה עליו תורה שיש לו כמה שמות כמ"ש (שבת פט ע"א), והיינו דאמר ר' יוסי ברבי חנינא, חמשה שמות יש לו, מדבר צין וכו', מדבר קדש, קדמות, פארן, סיני. ולכך שורש נשמתם של ישראל האבות הק' אף בהם נגלה כן, אברם-אברהם, יצחק-ישחק, יעקב-ישראל. וכן ז' שמות יש לו למשה רבינו כמ"ש חז"ל.
וכשם שמצד הקדושה יש לכל דבר יותר משם אחד כנ"ל, כן מצד הרע, כמ"ש (סוכה נב ע"א) דרש רב עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי, שבעה שמות יש לו ליצה"ר, וכו', רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני.
וכן הוא אצל כל אדם שעל דרך כלל מתגלגל גלגולים רבים, בכל גלגול וגלגול יש לו שם לעצמו, לפי ערך תפקידו באותו גלגול. ובאמת יש לו שם לפי שורש נשמתו האמתי, אולם בנוסף לכך יש לו ריבוי שמות כנ"ל. ובגלגול ראשון עיקר שמו לפי שורשו, ומכאן ואילך לפי כל גלגול וגלגול, חלקו בעבודתו.
וכשם שיש לאדם שורש בשמו ית', בשם הויה, ובז' שמות שאינם נמחקים, ושורש בשמותיו ית' הכתובים בתורה כנ"ל, כן יש לאדם שורש בזה לעומתו בע"ז, שכשם שיש לו שורש באנכי הוי"ה וגו', כן ח"ו יש שורש באלהים אחרים. ומשם משתלשל אל זר שבקרבכם, יצה"ר, שיש לאדם אף שם מצד יצה"ר שבקרבו. וכשם שבקדושה יש לאדם ריבוי שמות כנ"ל, כן ממש זה לעומת זה יש לו ריבוי שמות מצד הסט"א. ועל שמות אלו נאמר ואבדתם את שמם (ועיין ב"ב טז ע"ב, ושם סא ע"א. סנהדרין מב ע"ב, ושם פב ע"ב, צד ע"א, צה ע"א).
והנה אע"פ שאמרו (נדרים סט ע"ב) שא"א לקרות שני שמות כאחד, היינו באופן שסותרים זה את זה, אולם אצל שם של אדם ניתן לו שתי שמות יחד. אולם יש להבין מהות כל שם ואזי לבחון צרופם יחד. שאם הוא ראוי הוה בבחינת עזר, עזרתו, ואם לאו ח"ו הוה בבחינת מנגדתו. ופעמים יש לו שני שמות כמ"ש (גיטין לד ע"ב) ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל, וכן שם לפי המקום.
וכשם שיש לאדם שתי שמות כן יתכן שיש לו שתי נשים עם שמות שונים. שהאשה חלק מעצמיו. אולם יתכן שיש להם שמות שוים, כמ"ש (גיטין כד ע"ב) היו לו שתי נשים ושמותיהן שוות. ויתר על כן ישנה בחינה ששני אחים נקראים באותו שם כמ"ש בפנים יפות (פנחס כז, ד) שהייבום נקרא קריאת שם, כדכתיב יקום ע"ש אחיו המת.
והנה אם אביו ואמו מכונים לבם למקום זוכים לקרוא לולד בשמו הראוי לו לגלגול זה, הנמשך משמו הגמור השורשי, הנמשך משמותיו ית' שבתורה, הנמשך מז' שמות שאינם נמחקים, ויתר על כן משם הוי"ה, כי שם הוי"ה נקרא עליך, כנ"ל. אולם אם ח"ו אינם זוכים, נמשך לו שם מן שמותיו של יצה"ר הפרטי דיליה, ששורשו מז' שמותיו של היצה"ר, ששורשו משם של ע"ז, אלהים – אחרים.
ואם האדם זוכה עולה משם לשם ונשתנה שמו, הן משם של רע לשם של טוב, והן משם טוב לשם טוב גבוה ממנו, כמו יעקב לישראל. וח"ו להיפך, משתנה שמו לרע, כעין חוה, שתחילה נקראה חיה, ואח"כ ע"י פיתוי הנחש נקראת חוה לשון חויא, כנודע. ויש והשם עצמו, יש לו ביאור הן לכך והן לכך כמ"ש חז"ל על שמות המרגלים, ובשורש על שמות השבטים, שפירש הבעש"ט כיצד שם זה בתיקון ובקלקול. וח"ו כאשר האדם מקלקל מעשיו משמתין אותו, את שמו, וזהו שמתא לשון שם.
והנה יש שמות שמובהקין לעכו"ם, ויש שמות שמשמשים בין לישראל ובין לעכו"ם (כמ"ש בגיטין י ע"א). ושם שמשמש בין לישראל בין לעכו"ם, מהותו נשמות העכו"ם ששייכים לחלקו. ואם מקלקל מעשיו, נמשך אחר העכו"ם, ואם מתקן מעשיו נמשכים עכו"ם אלו השייכים לחלקו, וחלקם מקימים ז' מצות כראוי, וחלקם מתגיירים.
מהות הגדרת שם: כתב רש"ר הירש (שמות, פ"ג פי"ג ד"ה ואמרו) "שם" קרוב ל"שם" (בקמץ), נגזר מ"שום": מקום מבחינה עיונית, הסוג אליו משתייך דבר. קריאת שם לחפץ, הנה קביעת מקומו בתחום הכרתנו. ולדומם ולחלק מן הצומח קרא הקב"ה שמות בו' ימי בראשית. לבעלי חיים קרא אדה"ר שמות, כמ"ש (בראשית ב, כ) ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים, ולכל חית השדה. וכן קרא לאשתו חוה כמ"ש (שם ג, כ) ויקרא האדם את שם אשתו חוה. והקב"ה קרא שם תחלה ליציר כפיו, כמ"ש (שם ה, ב) זכר ונקבה בראם, ויברך אתם, ויקרא את שמם אדם. ומכאן ואילך נקרא שם של בנ"א ע"י מולידם ע"ד כלל, כמ"ש (שם ד, א) ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. ורק בשת כתוב מפורש שהיא קראה את שמו (שם, שם, כה) ותקרא את שמו שת. ועיין בהעמק דבר (שם ד, א) על קין, משמע דבלא קריאת שם היה נודע וניכר שכן ראוי להקרא ע"פ מעשיו. והרי שתחלת קריאת שם הכל ע"י אדה"ר, ונתפשט לחוה, ומכאן ואילך לכל אדם כח לקרוא שם. וח"ו מצד הקלקול זה מקלקל בשם. ומצד התיקון קורא שם לקדשים, לתרומה ומעשרות.
וכאשר האדם חולה, כלומר, ששמו נעשה חולה, חלל, ונצרך או למלאות את שמו ע"י מילוי אותיות, ומילוי דמילוי, שהוא מילוי החלל, תיקון החולי. או לקרוא לו שם חדש ממש או שם נוסף, כי שינוי השם מקרע גזר דינו של אדם. כי כל אדם במעשיו קובע את אופן מילוי שמו, כי יש כמה פנים למלאות האותיות אות ה'. כגון ה"א ה"ה ה"ו, וכן אות ו'. ו"ו, וא"ו, וי"י, וכו' כנודע. ולכך יש לו בחירה בתוך שמו עצמו.
וזהו כל עבודתו של אדם לצרף עצמו לשמו ית', ולקשור עצמו לשמו שבתורה, כמ"ש (שם, סג ע"א) אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר, כל המשתף שם שמים בצערא, כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה שד-י בצריך, וכסף תועפות לך. וכפל ענינו התקשרות תחתון בעליון, מעין מערת המכפלה, שכפולה בקומות, עליון ותחתון.
ובעומק יש לו לכל אדם כמה שמות, כעין המקום שנתנה עליו תורה שיש לו כמה שמות כמ"ש (שבת פט ע"א), והיינו דאמר ר' יוסי ברבי חנינא, חמשה שמות יש לו, מדבר צין וכו', מדבר קדש, קדמות, פארן, סיני. ולכך שורש נשמתם של ישראל האבות הק' אף בהם נגלה כן, אברם-אברהם, יצחק-ישחק, יעקב-ישראל. וכן ז' שמות יש לו למשה רבינו כמ"ש חז"ל.
וכשם שמצד הקדושה יש לכל דבר יותר משם אחד כנ"ל, כן מצד הרע, כמ"ש (סוכה נב ע"א) דרש רב עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי, שבעה שמות יש לו ליצה"ר, וכו', רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני.
וכן הוא אצל כל אדם שעל דרך כלל מתגלגל גלגולים רבים, בכל גלגול וגלגול יש לו שם לעצמו, לפי ערך תפקידו באותו גלגול. ובאמת יש לו שם לפי שורש נשמתו האמתי, אולם בנוסף לכך יש לו ריבוי שמות כנ"ל. ובגלגול ראשון עיקר שמו לפי שורשו, ומכאן ואילך לפי כל גלגול וגלגול, חלקו בעבודתו.
וכשם שיש לאדם שורש בשמו ית', בשם הויה, ובז' שמות שאינם נמחקים, ושורש בשמותיו ית' הכתובים בתורה כנ"ל, כן יש לאדם שורש בזה לעומתו בע"ז, שכשם שיש לו שורש באנכי הוי"ה וגו', כן ח"ו יש שורש באלהים אחרים. ומשם משתלשל אל זר שבקרבכם, יצה"ר, שיש לאדם אף שם מצד יצה"ר שבקרבו. וכשם שבקדושה יש לאדם ריבוי שמות כנ"ל, כן ממש זה לעומת זה יש לו ריבוי שמות מצד הסט"א. ועל שמות אלו נאמר ואבדתם את שמם (ועיין ב"ב טז ע"ב, ושם סא ע"א. סנהדרין מב ע"ב, ושם פב ע"ב, צד ע"א, צה ע"א).
והנה אע"פ שאמרו (נדרים סט ע"ב) שא"א לקרות שני שמות כאחד, היינו באופן שסותרים זה את זה, אולם אצל שם של אדם ניתן לו שתי שמות יחד. אולם יש להבין מהות כל שם ואזי לבחון צרופם יחד. שאם הוא ראוי הוה בבחינת עזר, עזרתו, ואם לאו ח"ו הוה בבחינת מנגדתו. ופעמים יש לו שני שמות כמ"ש (גיטין לד ע"ב) ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל, וכן שם לפי המקום.
וכשם שיש לאדם שתי שמות כן יתכן שיש לו שתי נשים עם שמות שונים. שהאשה חלק מעצמיו. אולם יתכן שיש להם שמות שוים, כמ"ש (גיטין כד ע"ב) היו לו שתי נשים ושמותיהן שוות. ויתר על כן ישנה בחינה ששני אחים נקראים באותו שם כמ"ש בפנים יפות (פנחס כז, ד) שהייבום נקרא קריאת שם, כדכתיב יקום ע"ש אחיו המת.
והנה אם אביו ואמו מכונים לבם למקום זוכים לקרוא לולד בשמו הראוי לו לגלגול זה, הנמשך משמו הגמור השורשי, הנמשך משמותיו ית' שבתורה, הנמשך מז' שמות שאינם נמחקים, ויתר על כן משם הוי"ה, כי שם הוי"ה נקרא עליך, כנ"ל. אולם אם ח"ו אינם זוכים, נמשך לו שם מן שמותיו של יצה"ר הפרטי דיליה, ששורשו מז' שמותיו של היצה"ר, ששורשו משם של ע"ז, אלהים – אחרים.
ואם האדם זוכה עולה משם לשם ונשתנה שמו, הן משם של רע לשם של טוב, והן משם טוב לשם טוב גבוה ממנו, כמו יעקב לישראל. וח"ו להיפך, משתנה שמו לרע, כעין חוה, שתחילה נקראה חיה, ואח"כ ע"י פיתוי הנחש נקראת חוה לשון חויא, כנודע. ויש והשם עצמו, יש לו ביאור הן לכך והן לכך כמ"ש חז"ל על שמות המרגלים, ובשורש על שמות השבטים, שפירש הבעש"ט כיצד שם זה בתיקון ובקלקול. וח"ו כאשר האדם מקלקל מעשיו משמתין אותו, את שמו, וזהו שמתא לשון שם.
והנה יש שמות שמובהקין לעכו"ם, ויש שמות שמשמשים בין לישראל ובין לעכו"ם (כמ"ש בגיטין י ע"א). ושם שמשמש בין לישראל בין לעכו"ם, מהותו נשמות העכו"ם ששייכים לחלקו. ואם מקלקל מעשיו, נמשך אחר העכו"ם, ואם מתקן מעשיו נמשכים עכו"ם אלו השייכים לחלקו, וחלקם מקימים ז' מצות כראוי, וחלקם מתגיירים.
מהות הגדרת שם: כתב רש"ר הירש (שמות, פ"ג פי"ג ד"ה ואמרו) "שם" קרוב ל"שם" (בקמץ), נגזר מ"שום": מקום מבחינה עיונית, הסוג אליו משתייך דבר. קריאת שם לחפץ, הנה קביעת מקומו בתחום הכרתנו. ולדומם ולחלק מן הצומח קרא הקב"ה שמות בו' ימי בראשית. לבעלי חיים קרא אדה"ר שמות, כמ"ש (בראשית ב, כ) ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים, ולכל חית השדה. וכן קרא לאשתו חוה כמ"ש (שם ג, כ) ויקרא האדם את שם אשתו חוה. והקב"ה קרא שם תחלה ליציר כפיו, כמ"ש (שם ה, ב) זכר ונקבה בראם, ויברך אתם, ויקרא את שמם אדם. ומכאן ואילך נקרא שם של בנ"א ע"י מולידם ע"ד כלל, כמ"ש (שם ד, א) ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. ורק בשת כתוב מפורש שהיא קראה את שמו (שם, שם, כה) ותקרא את שמו שת. ועיין בהעמק דבר (שם ד, א) על קין, משמע דבלא קריאת שם היה נודע וניכר שכן ראוי להקרא ע"פ מעשיו. והרי שתחלת קריאת שם הכל ע"י אדה"ר, ונתפשט לחוה, ומכאן ואילך לכל אדם כח לקרוא שם. וח"ו מצד הקלקול זה מקלקל בשם. ומצד התיקון קורא שם לקדשים, לתרומה ומעשרות.
וכאשר האדם חולה, כלומר, ששמו נעשה חולה, חלל, ונצרך או למלאות את שמו ע"י מילוי אותיות, ומילוי דמילוי, שהוא מילוי החלל, תיקון החולי. או לקרוא לו שם חדש ממש או שם נוסף, כי שינוי השם מקרע גזר דינו של אדם. כי כל אדם במעשיו קובע את אופן מילוי שמו, כי יש כמה פנים למלאות האותיות אות ה'. כגון ה"א ה"ה ה"ו, וכן אות ו'. ו"ו, וא"ו, וי"י, וכו' כנודע. ולכך יש לו בחירה בתוך שמו עצמו.
קטגוריות
