שאלה:
שלום כבוד הרב. יש לנו ברוך השם שלושה ילדים. אחת בת שלוש בניסן. יש לי קושי מאד גדול מאז שהיא נולדה (ואולי קודם, ההריון והלידה היו יחסית קשים), יש לה סף תסכול נמוך מאד, והיא צורחת ובוכה המון. האופי שלה מרתיע אותי, לא יכולה להסביר לגמרי, היא מוציאה אותי מאיזון. ויש לי מן רצון להתרחק ממנה. עם שני הילדים האחרים אני מרגישה חיבור טבעי חם ואוהב, ומצליחה גם להרגיע אותם. כואב לי שאני לא מצליחה להיות עבורה אמא טובה. וההתפרצויות זעם שלה (לעתים תכופות) פשוט קשות מנשוא. היא רוצה הרבה על הידיים, ישנה רק על ידי או עליי ממש. איך להבין ולתקן את הקשר איתה? איך להציב גבולות ברורים וחזקים בלי לפגוע בנפש. אציין שגם לבעלי יש קושי איתה והיא מוציאה גם אותו מישוב הדעת. איך להתמודד עם התלותיות ההתפרצויות והבכי? האם הרב יוכל לברך אותנו?
תודה, בברכת כל הטוב מן שמיא.
תודה, בברכת כל הטוב מן שמיא.
תשובה:
ג' נקודות
ראשית יש למצוא נקודה טובה בבת זו, להתענג בה. בכללות ובכל קושי עמה יש לעורר בנפש יותר את נקודה זו.
זאת ועוד. יש להתבונן ולהכיר ולמצוא נקודה שבה אתם דומים זו לזו, ודרכה להתחבר.
זאת ועוד. יש להתבונן ולהכיר ולמצוא נקודה שבה אתם שונים, ולקחתה כנקודת בוחן עצמי של התמודדות לשם הצלחה להתמודד עם נקודה זו.
תתמקדו בג' נקודות אלו לעת עתה ולא להרחיבם, עד שניכר שינוי ניכר ממש שיבא בקרוב בס"ד.
ראשית יש למצוא נקודה טובה בבת זו, להתענג בה. בכללות ובכל קושי עמה יש לעורר בנפש יותר את נקודה זו.
זאת ועוד. יש להתבונן ולהכיר ולמצוא נקודה שבה אתם דומים זו לזו, ודרכה להתחבר.
זאת ועוד. יש להתבונן ולהכיר ולמצוא נקודה שבה אתם שונים, ולקחתה כנקודת בוחן עצמי של התמודדות לשם הצלחה להתמודד עם נקודה זו.
תתמקדו בג' נקודות אלו לעת עתה ולא להרחיבם, עד שניכר שינוי ניכר ממש שיבא בקרוב בס"ד.
קטגוריות
