שאלה:
א. איך אדם צריך להתייחס אל מצבו כשהיה לו הורים וזקנים שלא רואים בהן שום נקודה חיובית?
ב. בתחילה הייתי כועס על הורי ועל חסרונותם ועל מה שלא נתנו לי בילדותי, ולאחר זמן רב של הרבה חשבון הנפש אני בא למסקנא שאני צריך למחול להן, וזאת בעיקר משום שאני רואה שאין הם הגורמים של בעיותיהם, כיון שהבעיות שלהן נובע מהוריהם שלא נתנו להם כראוי. וא"כ עכשיו כל הכעס על זקני, של אבי ואמי, אבל גם הם אנוסים, כיון שמסתמא לא היו להם ילדות בריאה וטובה.
ג. וא"כ הרבש"ע שם אותי למצב כזה, ואיך אני צריך להביט על כך. שהרבש"ע שם אותי במצב כזה שלא היה ילדות טובה? שזה כפרת עוונות שלו? שזה נסיון של אמונה? שזהו תיקון לגלגול קודם? שאני רק צריך לקבל היסורין, בתמימות, ולא לשאול שאלות? או שעבודתי האישית הוא לעבוד יותר על "עין טובה" ולא לראות חסרונות באחרים? או שאני צריך לעבוד על כל נקודות הנ"ל?
תודה מאד להרב.
ב. בתחילה הייתי כועס על הורי ועל חסרונותם ועל מה שלא נתנו לי בילדותי, ולאחר זמן רב של הרבה חשבון הנפש אני בא למסקנא שאני צריך למחול להן, וזאת בעיקר משום שאני רואה שאין הם הגורמים של בעיותיהם, כיון שהבעיות שלהן נובע מהוריהם שלא נתנו להם כראוי. וא"כ עכשיו כל הכעס על זקני, של אבי ואמי, אבל גם הם אנוסים, כיון שמסתמא לא היו להם ילדות בריאה וטובה.
ג. וא"כ הרבש"ע שם אותי למצב כזה, ואיך אני צריך להביט על כך. שהרבש"ע שם אותי במצב כזה שלא היה ילדות טובה? שזה כפרת עוונות שלו? שזה נסיון של אמונה? שזהו תיקון לגלגול קודם? שאני רק צריך לקבל היסורין, בתמימות, ולא לשאול שאלות? או שעבודתי האישית הוא לעבוד יותר על "עין טובה" ולא לראות חסרונות באחרים? או שאני צריך לעבוד על כל נקודות הנ"ל?
תודה מאד להרב.
תשובה:
א. בכל אדם ואדם בהכרח יש לפחות נקודה אחת טובה, ועליך לעמול למצוא נקודה זו, ויתר על כן.
ב. אמרו חז"ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, וידועה אמרתו של הרבי מקאצק, שאף פעם לא תגיע. התבונן עמוק לאורך ולרוחב על החיים וראה שחיי כל אדם מורכבים מכ"כ חלקים כגון, טבע שעמו נולד, כוחות נפשו, מצב ביתו וגידולו כל ימי ילדותו, וכל מקרי החיים שעבר שהשפיעו על נפשו.
ולפיכך אין ביכולת שום אדם לדון את חבירו, כי אין לו את כל ההיקף. וככל שאדם מתבגר יותר נפשית הוא קולט את האמת הפשוטה, שא"א לדון אף אחד. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אולם מה שעיניו רואות אינו אלא מקצת שבקצת. והיחיד שיכול לדון בשלמות הוא רק הבורא ית"ש צופה הכל. ואף ב"ד של מעלה הדנים את האדם, הם דנים מכח הדין של אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומתוך אמונה ש"אלקים נצב בעדת אל", ויכוונם לאמת, שלמעלה מידיעתם והשגתם. וכמו שאמר החת"ס על פסקיו שאף שפעמים המקורות שמכחם פסק אינם מכריעים, אולם הפסק אמת, כי מן שמיא זיכהו לכוון לאמת בהלכה למעשה. וכן הוא בכל פסק שנעשה לש"ש שהקב"ה מכוון שהפסק יהא כרצונו אף שהדיין אין לו תמונה שלמה של המציאות.
ג. א. אמונה – שזהו חלקו שלו לטובתו. ב. תיקון על העבר, ככל יסורים שמזככים. ג. נקודת תחלת העבודה בגלגול זה שאחריה באים עוד הרבה מצבים ממצבים שונים שכל אחד מרכיב את תבנית האדם, אם מעט ואם הרבה.
ב. אמרו חז"ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, וידועה אמרתו של הרבי מקאצק, שאף פעם לא תגיע. התבונן עמוק לאורך ולרוחב על החיים וראה שחיי כל אדם מורכבים מכ"כ חלקים כגון, טבע שעמו נולד, כוחות נפשו, מצב ביתו וגידולו כל ימי ילדותו, וכל מקרי החיים שעבר שהשפיעו על נפשו.
ולפיכך אין ביכולת שום אדם לדון את חבירו, כי אין לו את כל ההיקף. וככל שאדם מתבגר יותר נפשית הוא קולט את האמת הפשוטה, שא"א לדון אף אחד. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אולם מה שעיניו רואות אינו אלא מקצת שבקצת. והיחיד שיכול לדון בשלמות הוא רק הבורא ית"ש צופה הכל. ואף ב"ד של מעלה הדנים את האדם, הם דנים מכח הדין של אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומתוך אמונה ש"אלקים נצב בעדת אל", ויכוונם לאמת, שלמעלה מידיעתם והשגתם. וכמו שאמר החת"ס על פסקיו שאף שפעמים המקורות שמכחם פסק אינם מכריעים, אולם הפסק אמת, כי מן שמיא זיכהו לכוון לאמת בהלכה למעשה. וכן הוא בכל פסק שנעשה לש"ש שהקב"ה מכוון שהפסק יהא כרצונו אף שהדיין אין לו תמונה שלמה של המציאות.
ג. א. אמונה – שזהו חלקו שלו לטובתו. ב. תיקון על העבר, ככל יסורים שמזככים. ג. נקודת תחלת העבודה בגלגול זה שאחריה באים עוד הרבה מצבים ממצבים שונים שכל אחד מרכיב את תבנית האדם, אם מעט ואם הרבה.
קטגוריות
