625. סנדקאות – שורשה, וכיצד מחשבת הסנדק לא תגביל את התינוק [#5410]

י"ז כסלו התש"פ

שאלה:

רציתי לשאול לגבי נושא הסנדקאות, שהרי אומרים שהסנדק משפיע מאד על התינוק, וגם הרי נהוג לכבד את אב האב ואב האם בסנדקאות.
רציתי לשאול מה אפשר לעשות על מנת שמחשבת הסנדק לא תגביל את התינוק במידה והסנדק אינו ת"ח ואינו מקפיד על קלה כבחמורה, ובפרט כאשר הסנדק מאמין שהתינוק יוצא בדיוק כמו הסנדק, ע"מ שבע"ה יזכה התינוק להיות ת"ח ובעל מדרגה בנקל תודה רבה, יישר כוחכם!

תשובה:

שאלה זו מצויה ונשאלת לרוב ולכך נרחיב וניגע בשורשיה עד האופן המעשי בס"ד.
שורש הסנדקאות
איתא במדרש, כשמל אברהם את עצמו נרתע מאוד ואחז בו הקב"ה במילה, שנאמר וכרות עמו הברית, ועשה לו הקב"ה סנדקאות, ונתן לו אז ז' עממין וארצם. ומזה נוהגין שהסנדק נותן דורון לנימול. ועיין פענח רזא לך לך.
ובמדרש שכל טוב ויחי וז"ל, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף, שהיה להם אב לברית, שנימולו על ברכיו, עכ"ל.
ובמדרש ילק"ש ח"ב, תשכ"ג, איתא, כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד לפני הקב"ה, אני משבחך בכל אברי, ומקיים בהם מצות, וכו', על ברכי, אני נעשית סנדיקות לילדים בשעת מילה. ועי"ז כתב בהג"ה מימונית פ"ג דמילה, ה, וז"ל, מה שחומדים ומתאוים לאחוז התינוק בשעה שנימול על הברכים להיות ברית יש סמך וראיה ממדרש הנ"ל.
ועל סמך דברים הנ"ל כתב ביש"ש (ב"ק ח,ס), כתוב בשם מהר"ם, שכל אדם צריך לבדוק על המוהל ועל הסנדק שיהא אנשים טובים. ובאמת מצות הסנדיקות היא מצוה רבה, כמו אומנות המילה. ועיין ביור"ד רס"ה סי"א בהג"ה, שיפה כח הסנדק מכח המוהל. ועיין שו"ת בנין עולם יו"ד נ"ג. ועיין ביו"ד סי' רס"ה סי"א בהג"ה בשם מהרי"ל, דכל סנדק במילה הוי כמקטיר קטורת (שמעשיר). ועוד כתב המהרי"ל (מנהגים הלכות מילה שלו), שהילד הנימול נחשב כקרבן כמ"ש במדרש. ולכך רגלי הסנדק שמלין עליהם חשוב כמזבח. ועיין תורת חיים (סנהדרין פ"ט ע"ב), שלכך שותה הסנדק יין, דהוה כנסכים.
ובתשובות רע"א סימן מ"ב כתב במקום שליתא לאב הסנדק מברך להכניסו, דחשיב עוסק בעשית המצוה של המילה. ועיין בב"י (אור"ח תקנ"ט) שכתב, ובעל הברית דאמרן, נראה דהיינו אבי הבן, אלא שהמרדכי כתב בעל הברית. ולפי"ז אפשר דהגם המוהל והסנדק בכלל. ועיין מרדכי (גיטין ל' ע"א), מוהל ובעל הברית. ועיין בשו"ת דברי מלכיאל (סימן פ"ו), שהסנדק נקרא בפוסקים בעל ברית מילה.
וגדר מעשיו של הסנדק, עיין שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן ס"ד), שהגדירו וז"ל, אין הסנדק עושה כלום, אלא מניח התינוק על ברכיו, ומעשה לבנה בעלמא משמש, עכ"ל. ובשו"ת בנין עולם יו"ד נ"ג הגדירו כהכנה למצוה. אולם בשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סימן ל"ה כתב וז"ל, זה הסיוע חשיב מעשה ממש. ונמצא וכו' קיים מצות המילה ממש (ועיין בדבריו בשו"ת תורה לשמה סימן רמ"ב, שכתב שהוה מצוה דרבנן). ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן פ"ו) כתב שהוא איסור חמור שגוי יהא סנדק, כמו שא"א לגוי להיות מוהל. ומדבריו מוכרח שהוה כמילה ממש. ובדברי הרע"א לעיל הוגדר שחשיב עוסק במצוה. אולם עיין בחת"ס יו"ד סימן רצ"ב, וכן הובא דבריו בפת"ש יור"ד ש"ה סק"ב, שכיוון שיש אפשרות למול בלי סנדק, הוה רק מסייע למוהל. ועיין בחת"ס או"ח סימן קכ"ט שכתב, שסנדק אית ביה תרתי, א. שהוא כמזבח, ב. שהוא כמקריב ע"י שנטפל למילה. ולכאורה יש בו ג' חלקים, א. מזבח, ב. הקטרה, ג. נטפל למילה.
ובעומק יותר נראה שחשיב כמזבח חיצון ופנימי. א. מזבח חיצון, מעשה הקרבה של קורבנות. ובזה הוה לבנה או הכנה, או מסייע או מצוה גמורה. וזה מצד מעשה המילה עצמו. אולם במילה איכא אף פריעה ומציצה. ומציצה זו היא בחינת קטורת של מזבח הפנימי. וא"כ הוה כשני מזבחות, וחשיב ב' מעשים, הקרבת קרבן והקטרה. ודבר זה מדוקדק מאוד שמחד דימהו למזבח וקרבן, ומאידך למזבח וקטורת. ובעומק כל חלקי החיצוניות שייכים למוהל, וכל חלקי הפנימיות שייכים לסנדק. וביחס למילה המציצה פנימית. וכן הכנה למצוה גדול מן המצוה כנודע. ובעומק הפנימי, מסייע גדול מן העושה. ומצוה דרבנן גדולה מדאורייתא בשורשה. בבחינת חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה.
מעלת הסנדק
עיין חכמת אדם (שער רינה וישועה כלל קמ"ט סעיף כ"ב), ומהדרין להיות סנדק שהוא תיקון לעון קרי - של הסנדק. ומשפיע כל על הולד. ועיין בספר שארית ישראל לקוטים ד"ה סנדק. סנדק הוא הארה של משיח, ע"י שמחבר הידים והרגלים. עוד כתב שם, סנדק: הפירוש הוא שישנא אף עבירות דק מן הדק.
ובספר הזכרונות (מצות מילה פ"ב ד"ה ונוהגין) כתב, ויהדר ג"כ האב אחר סנדק הגון שיהיה ראוי לישב בקתדרא אצל אליהו מלאך הברית.
הראוי להיות סנדק
ברמ"א רס"ה ס"א הנ"ל כתב שראוי לחזר אחר אדם גדול.
ועיין בספר ליקוטי הפרד"ס, מרש"י דף ז' ע"א, וז"ל: כשנולד רבי ישמעאל הוה דמותו כדמות גבריאל המלאך, ונעשה גבריאל סנדק לרבי ישמעאל. וכל זמן שהיה רוצה לעלות לרקיע, היא מזכיר את השם והיה עולה, וגבריאל היה מספר לו כל מה שהוא רוצה.
למעשה
ימנה האב שליח לסנדקאות. עיין בספר כורת הברית שהביא מספר אות ברית, שסנדק עדיף ממוהל מפני שמוהל הוה שליח אב משא"כ הסנדק. ולכך יש לעשות שהסנדק יהא שליח. ויהא על דעת המשלח והמשלח יכוון כראוי. (ובאמת תלוי בהנ"ל אם אפשר למנות שליח. שאם הוה כלבנה בעלמא כדברי המהר"ם שיק, אין שייך שליחות. משא"כ אם הוה הכנה, מסייע, או עושה ממש. ועיין באורחות חיים הלכות מילה שכאשר אין אב מברך הסנדק (כדברי רע"א הנ"ל) מפני שהוה שליח).
יבקש מן האב שיעשה מעשיו על דעת קדושי עליון.
סגולת מצות כיבוד אב בכוחה אפוא להאיר את האור הראוי שהוא מהות הסנדקאות עליה לשורש כנ"ל, כי זהו מהות כיבוד אב, כיבוד השורש.