שאלה:
שלום לכבוד הרב. לאחר לימוד ראשוני של ספר בלבבי חלק ב', ויישום חלק מהדברים, אני חש קרבת ד' גדולה יותר, וכמו שכותב הרב, ההכרה במציאות ההשגחה הפרטית התחזקה בי. אלא, שהתעוררתי לשאלה כתוצאה מהרגש מסוים שאני חווה בעבודה: אני מתמודד עם קושי בריאותי בתקופה האחרונה, ובאופן פרדוקסלי, אני חש תסכול – כביכול למה ד' עושה לי את זה. עד עתה לא חשתי כך, וגם אם כן, ההרגשה היתה חלשה. עתה, היות ומציאות ד' והשגחתו הפרטית הפכה להיות חלק מוחשי יותר בחיי היא התחזקה, אלא שלשמחתי, היא מטשטשת בתוך החוויה הכללית החיובית של קרבת ד'. חשוב להוסיף, שלאחר קריאת מאמר הרב – 'רופא חולי עמו ישראל' הבנתי, שבעצם, אין מציאות 'עצמאית' של מחלה, אלא הקב"ה הוא ששולח את המחלה – והוא שבידו לרפא את האדם. ממילא, עלולה להיווצר תחושה של תסכול, דווקא ככל שמרגישים קרובים יותר לד' – שהרי בידו בכל רגע נתון לשלוח רפואה שלמה. רציתי לשאול האם חוויה זו מוכרת, וכיצד נכון להתמודד איתה?
תשובה:
ככל שהאדם קרוב יותר להשי"ת כן נגלה יותר אהבת הקב"ה אליו. ופעמים נגלה בו בחינת כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלהיך מיסרך. והיינו לזככו ולטהרו שיהא יותר קרוב אליו. שהוא בבחינת יסורי הצדיקים ויסורים מאהבה הבאים מתוך אהבה. על מנת לגלות אהבה נקיה וזכה עליך לחוש שמתוך אהבתו ית"ש אליך מזככך למען תחוש את קרבתו ואהבתו.
קטגוריות
