שאלה:
כהמשך למה שענה הרב.
מוות וכלי שבור אינם רע בפועל אלא העדר, היינו העדר גדול שגרם מיתה ממש או שגרם שבירת הכלי, אבל בסופו של דבר הם רק חיסרון שיש באדם עד שמת, או כלי עד שניקב, אבל כל הסט"א והיצר הבוער כאש להחטיא ולעשות רע הם כח הפועל בקום ועשה. ועל כח זה היתה השאלה מאיפה נוצר, שהרי מהעדר לא תיווצר מציאות.
ולהדיא כתב רמח"ל בדרך ה' וז"ל (בח"א פ"ה אות ח'): לטוב יתואר האדון ברוך הוא בשם סיבה ממש כו' אבל לרע לא נתארהו סיבה ממש כו' אלא העלם אורו והסתר פניו יחשב לשורש לו כי זהו סיבתו באמת וזה על צד העדר הטוב, אבל לפרטי ענינו במציאותם הנה האדון ברוך הוא שהוא כל יכול כו' ברא שורש ומקור פרטי מכוון בו התכלית הזה של הוצאת פרטי ענייני הרע כו', עיי"ש עוד. וכן הוא בפירוש בדע"ת סי צ"ו (עמ' פ"ה).
אבל בסימן קי"ד לא משמע כך, וכן בסי' קי"ח כ' וז"ל: ואמנם שלשלת החסרונות הוא שמוציא הרע כי בהשתלשל הענין הזה ונוסף חיסרון על חיסרון סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש, עכ"ל.
מוכח שהרע אפי' לענין מציאותו הוא מכח החיסרון. ומלבד הסתירה מדרך ה' וסי' צ"ו הנ"ל צ"ע דמהעדר לא תיווצר מציאות של רע בפועל היינו כח ממש הפועל רע כנ"ל.
מוות וכלי שבור אינם רע בפועל אלא העדר, היינו העדר גדול שגרם מיתה ממש או שגרם שבירת הכלי, אבל בסופו של דבר הם רק חיסרון שיש באדם עד שמת, או כלי עד שניקב, אבל כל הסט"א והיצר הבוער כאש להחטיא ולעשות רע הם כח הפועל בקום ועשה. ועל כח זה היתה השאלה מאיפה נוצר, שהרי מהעדר לא תיווצר מציאות.
ולהדיא כתב רמח"ל בדרך ה' וז"ל (בח"א פ"ה אות ח'): לטוב יתואר האדון ברוך הוא בשם סיבה ממש כו' אבל לרע לא נתארהו סיבה ממש כו' אלא העלם אורו והסתר פניו יחשב לשורש לו כי זהו סיבתו באמת וזה על צד העדר הטוב, אבל לפרטי ענינו במציאותם הנה האדון ברוך הוא שהוא כל יכול כו' ברא שורש ומקור פרטי מכוון בו התכלית הזה של הוצאת פרטי ענייני הרע כו', עיי"ש עוד. וכן הוא בפירוש בדע"ת סי צ"ו (עמ' פ"ה).
אבל בסימן קי"ד לא משמע כך, וכן בסי' קי"ח כ' וז"ל: ואמנם שלשלת החסרונות הוא שמוציא הרע כי בהשתלשל הענין הזה ונוסף חיסרון על חיסרון סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש, עכ"ל.
מוכח שהרע אפי' לענין מציאותו הוא מכח החיסרון. ומלבד הסתירה מדרך ה' וסי' צ"ו הנ"ל צ"ע דמהעדר לא תיווצר מציאות של רע בפועל היינו כח ממש הפועל רע כנ"ל.
תשובה:
מות וכלי שבור הם "רע בפועל". כח "העדר" אינו רע בפועל, אולם כאשר נחסר ע"י העדר זה נעשה רע בפועל. ופועל זה של רע הולך וגדל ומוליד תולדות.
מת הוא אבי אבות הטומאה, וכל שאר חלקי הטומאה אב הטומאה וכו', אינם אלא ענפיו. והרי שורש גמור לרע בפועל.
בלשון אחרת, מתחלה העדר יוצר "רע" מלשון רעוע, חיבור שאינו שלם, ואח"כ נעשה "רע ממש" כלשון הרמח"ל, כנ"ל. ואח"כ נעשו תולדות לרע בפועל, שהרע בפועל מוליד ומרבה רע בפועל, בבחינת פסול חיתון המוליד פסול חיתון.
והבן, שכל דבר יש בו סוד חיוב וסוד שלילה. בסוד החיוב, נעשה רעוע, חיבור בלתי שלם, שאח"כ נפרד. ובסוד השלילה, נעשה העדר, כנ"ל.
ותנועות אלו הכל מושגח מלפניו ית"ש, אולם אינו נחשב כמעשיו של מקום אלא כ"גרמא" בעלמא.
והבן שמעשיו בפועל של הבורא הם העדר, וע"י "גרמא" נעשה רע בפועל ממש. אולם אף הגרמא מושגח בפרטי פרטות. אולם אינו חשוב פעולתו כי אינו אלא "גרמא" כנ"ל. וגרמא זו נקראת בלשון רמח"ל "שורש ומקור פרטי מכוון בו התכלית הזה של הוצאת פרטי עניני הרע".
מת הוא אבי אבות הטומאה, וכל שאר חלקי הטומאה אב הטומאה וכו', אינם אלא ענפיו. והרי שורש גמור לרע בפועל.
בלשון אחרת, מתחלה העדר יוצר "רע" מלשון רעוע, חיבור שאינו שלם, ואח"כ נעשה "רע ממש" כלשון הרמח"ל, כנ"ל. ואח"כ נעשו תולדות לרע בפועל, שהרע בפועל מוליד ומרבה רע בפועל, בבחינת פסול חיתון המוליד פסול חיתון.
והבן, שכל דבר יש בו סוד חיוב וסוד שלילה. בסוד החיוב, נעשה רעוע, חיבור בלתי שלם, שאח"כ נפרד. ובסוד השלילה, נעשה העדר, כנ"ל.
ותנועות אלו הכל מושגח מלפניו ית"ש, אולם אינו נחשב כמעשיו של מקום אלא כ"גרמא" בעלמא.
והבן שמעשיו בפועל של הבורא הם העדר, וע"י "גרמא" נעשה רע בפועל ממש. אולם אף הגרמא מושגח בפרטי פרטות. אולם אינו חשוב פעולתו כי אינו אלא "גרמא" כנ"ל. וגרמא זו נקראת בלשון רמח"ל "שורש ומקור פרטי מכוון בו התכלית הזה של הוצאת פרטי עניני הרע".
קטגוריות
