שאלה:
בספר חובות הלבבות, שער הבטחון (פ"ד, עמוד שנ"א ואילך) כתב: "כמה שאדם צריך לחיות זה גזרת הבורא, ואם יכניס עצמו לתוך סכנה, כגון: שתה סמי מות וכו'... אז או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו, והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלוקים וברשותו".
אשמח מאד אם הרב יסביר לנו מה הכוונה באומרו: "אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלוקים וברשותו". כי לא ברור האם אדם כן יכול לקצר ימיו, רק שהחותמת למיתה נקבעת על ידי הבורא, או שלא משנה מה יעשה ימות ביום שנקבע לו, רק איך ימות ואיך יחיה באיכות נקבע על ידי האדם, או אולי יש כמה תאריכים למיתה של האדם תלוי באיזה דרך בחר? תודה רבה לרב.
אשמח מאד אם הרב יסביר לנו מה הכוונה באומרו: "אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלוקים וברשותו". כי לא ברור האם אדם כן יכול לקצר ימיו, רק שהחותמת למיתה נקבעת על ידי הבורא, או שלא משנה מה יעשה ימות ביום שנקבע לו, רק איך ימות ואיך יחיה באיכות נקבע על ידי האדם, או אולי יש כמה תאריכים למיתה של האדם תלוי באיזה דרך בחר? תודה רבה לרב.
תשובה:
גזירת אלקים שיוכל להמית עצמו, וזה ברשותו – הרשות נתונה, בחירה. ואילו לא רצה כן הקב"ה היה ניצל אף בנס, והרי זה גזירת הבורא שלא יהיה נס, אלא ימות בדרך הטבע ע"י בחירתו.
קטגוריות
