בניין בעבודת ד’ [#4421]

כ"ח כסלו התש"פ

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
רציתי לשתף את הרב בקושי מרכזי שלי בעבודת ד’, שאני מניח שמלווה רבים אחרים.
עבודת ד’ מחייבת הדרגתיות. העבודה היא תהליכית, ועל מנת להשלים תהליכים בה (לפחות במידת מה) ישנו צורך בעבודה בת שנים. אני באופן אישי מתקשה לעמוד בהדרגתיות זו, מפני הרצון לראות תוצאות ‘כאן ועכשיו’, ובפרט כאשר אני משקיע בדבר כוחות רבים. אנו חיים בדור של ‘אי דחיית סיפוקים’, והדבר לא פסח גם עלי – אך מה אעשה ואלו האתגרים עמם בני דורי מתמודדים?! אם כן מחד, אלו פני הדור – והאווירה הסביבתית היא כזו שמתנגדת לתהליך הטבעי של התפתחות בעבודת ד’. בנוסף, עולה בי המחשבה שהיות ואני יסוד עפר דומיננטי, אני מבקש מהר ככל הניתן לשוב ‘למנוחתי’, ועל כן לא מצליח ‘להחזיק’ לאורך זמן עבודה משמעותית.
התוצאה היא עבודה קשה שלא מניבה פירות של ממש. הקב”ה נתן לי מתנה – אני לא מתייאש מהר… ועדיין, אשמח להכוונת הרב כיצד נכון עבורי לבנות תהליכים בעבודת ד’. אציין שמזה תקופה ארוכה אני עובד על פי ס’ בלבבי משכן אבנה חלק ב’, וזהו מרכז עבודתי השתא, ולאחרונה לאחר שאלה ששאלתי את הרב, ייתכן ובמקביל אעבוד על פי סדרת ‘דע את גאולתך’, לקיים מצוות זכירת יציאת מצרים.

תודה ותזכו למצוות!

תשובה:

הדרך הישרה היא לבדל נפשו “מפני הדור והאווירה שמתנגדת לתהליך הטבעי של התפתחות בעבודת ה'”. וכל הרוצה לעלות עליה פנימית אמיתית שורשית ויסודית נצרך לבנות עולם לעצמו נבדל מתנועה נפשית שטחית זו.

אולם כל זמן שעדיין לא זכה לכך ומחפש סיפוק מידי, עליו לזהות את הנקודה הפתוחה ביותר בנפש בעבודת ה’ אצלו, שבה יש לו טעם חשק ותענוג, ובה למקד את עבודתו.

אין לפזרה לכמה חלקים, אלא מיקוד מתוך חשק שמחה ותענוג. וכל זאת בגדר של שלא לשמה, ויכוון מעשיו ע”מ לבוא ללשמה, עבודת אמת, בנין, שלב אחר שלב.

ויתקיים בו מתוך שלא לשמה בא לשמה.