שאלה:
שלום כבוד הרב, ישנו הפסוק במשלי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" רציתי לדעת האם ניתן לפרש אותו למעשה כך: אם אני רוצה לדעת למשל מה מרגיש אליי בעלי, עליי לברר לעומק מה אני חשה כלפיו ובעצם יכולה להסיק מכך מה הוא מרגיש אליי? ועל פי אותה דרך, אם אני רוצה לעורר את האהבה שלו אליי ולחזק את הזוגיות שלנו (או אפילו קשר עם אחת הבנות שלנו) אני צריכה לעורר בתוכי את הנקודה של האהבה אל אותו אדם וממילא יתעורר גם אצלו?
גם ברבדים של המחשבה זה כך?
תודה רבה
תשובה:
מקור הדברים מבוארים בגמרא (יבמות, קיז, ע"א) מה הטעם שכלה שונאה לחמותה, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (ויעוין רש"י שם. ותוס' פסחים קיג ע"ב, ד"ה שראה בו).
"כמים הפנים אל הפנים". הרי במים האדם לא רואה מה גנוז בתוך המים, אלא רואה "את עצמו", כראיה במראה. כן "לב האדם לאדם", שמתוך כך רואה מה גנוז בלבו שלו עצמו. ויעוין מדרש משלי (כז, יט) מה המים הללו אדם נותנן בכלי וסמכתל בהן והן נראין לך, כך לב האדם לאדם. ויעוין ספר תיקון המידות (ח"ב, ש"ב) לבות בנ"א "כמראות". אולם אין הכרח שהדברים מקבילים בהרגשות ממש זה לזה. כפי שיבואר להלן במקורות מדברי הפנים יפות.
כגון אם האוהבת את בנה הקטן בן חודש, לא יתכן שהרגשתה בגילוי תהיה שווה להרגשת התינוק. וכן הרגשת התינוק משפעת על האם, כמ"ש במדרש תנאים (דברים, א, כז) דבליבך על רחמך (אהובך), מא דבליביה עלך.
נכון הדבר שאם אעורר אצלי כח אהבה אל אדם, הדבר יעורר גם אותו והוא יגלה אהבה "לפי מי שהוא". ומתוך כך הנני מברר את אהבתי אליו. כפי שיבואר להלן מדברי המפרשים.
מקורות: יעוין רש"י (משלי כז, יט) כן לב האדם לאדם, חבירו, לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים. ויעוין רי"ף יבמות מג ע"ב, ומאירי שם.
ולשון מהר"ח אור זרוע (סכ"ג) משל מה דבלבך על רחמך, לב רחמך עלך, כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.
ויעוין אלשיך (ויצא, לא, ד"ה ויגנוב) אך יאמר, כי דרך לב האדם לאדם לעורר לו מה שבלב חברו לעשות לו, ולכן היה קרוב שיתן לב לבן לו כי יעקב בורח הוא ממנו.
ויעוין עוד בדבריו (משלי, שם) כנראה בחוש שהעומד בצד המים ורואה אותם לא יראה בה& פניו, רק כאשר יאהיל על פני המים יראה שם צורת פניו בחלק המים שהוא לעומת פניו ממש, כן הוא לב האדם לאדם, שאם האדם לא יחשיבנו לשום פניו לעמוד ולהסתכל לעומתו בעצם, לא יעמוד גם הוא נגדו לעמוד ולהמשיכו& אחריו.
ויעוין אור החיים (מקץ, מב, ח) ומטבע אנושי כשתולד הידיעה בלב אחד מהשנים, גם בלב השני יתעורר בחינת הזכרון, כי הלבבות יגידו סודות נעלמים, כאומרם כמים אל הפנים, כן לב האדם לאדם.
ויעוין עוד בדבריו (ויגש, מד, יח) ויגש אליו יהודה, ע"ד אמרו כמים אל הפנים וגו', ולזה נתכחם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים והקריב דעתו ורצוני אליו לאהבו ולחבבו, כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו. &לבדוק בפנים
ויעוין עוד בדבריו כי תשא, לג, יא.
ויעוין פנים יפות (תולדות, כז, מה) כמים אל הפנים וגו', כי אם יאהב אדם חבירו ותתחזק מאוד אהבתו אליו (ודו"ק שאמר "ותתחזק מאוד", שעי"כ מעורר כן אצל רעהו בגילוי), הוא גורם שגם חבירו יאהבהו, ו"הוא נקרא אור חוזר". ודו"ק שלעולם אור ישר אינו שווה ממש לאור חוזר.
ויעויין הנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד (ברית מילה, הערה ב) בתשובה לשואליו הכיצד איננו מתיירא ללכת למול בזמנים של מאורעות ופרעות ה"י, ענה רבינו: למה אתיירא, כיוון שיודע אני את נפשי שאין לי כל נטיה לצער או להרע למאן דהוא, אין כל בריה יכולה להרע לי, שהרי כמים הפנים וגו'. ודו"ק היטב בדבריו שהוא הכרח וכח לכוף לב חבירו כרצונו.
ויעוין בעש"ט, כי תשא, אות ט"ו. ומלבי"ם שמות, רמזי המשכן, ד"ה והנה ה'. ופרדס רימונים, שכ"ב, פ"א.
קטגוריות
