שאלה:
שלום לרב שליט''א.
א. ישנם שאלות רבות, עמוקות ויסודיות, כמו אלו שאשאל להלן, השאלות הן רבות ויסודיות לכל עבודת ה' היום יומית והשורשית בנפש. לצורך תשובה עליהן נדרש מהאדם להקדיש זמן מרבי, שהנפש עוסק בנושא זה, ונדרש ללימוד בנושאים אלו הרבה הקדמות ומשום כך היכולת לדעת הדברים על אמיתתם אינו יכלו להעשות והתשובה איננה. שאלתי היא האם נכון בשאלות יסודיות אלו, שכל אחד ישאל את רבו ויקבל ממנו ובבוא העת יברר בכוחות עצמו (כמובן שהדבר יצמצם את האפשרות בבוא העת ללבן את הסוגיה כסוגיה מרישא ועד גמירא, לפי שהאדם כבר בנה את כל חייו ע"פ התשובה שקיבל מרבו בסוגיה והדבר ימנע מדעתו הפרטית להופיע) , או שמא יש להשאיר את השאלות ללא מענה עד בירור הנושא לעצמו בכל היקפו ועומקו.
ב. כמובן שא"א להגדיר ח"ו את הקב"V, אך כיוון וקשה לי להתפלל, לעבוד וכו' לדבר שאיני יודע ואין לי השגה בו, שאלתי היא מה כן צריכים לחשוב, לחוש, כאשר אומרים את המושג "ה' ", מול מה אני עומד בתפילה, למי אני עובד וכו'. א"כ שאלתי היא, למרות שא"א להגדיר, אבל בגכל אופן מה היחס לשאלה "מיהו ה' "?
ג. הרב בדע את תורתך מאריך בשלבי הלימוד. אני בחור בשיעור ב בישיבה גדולה, יש לי רצון קצת להתחיל מההתחלה, החל מלימוד מקרא וכו' בצורה בה הרב מדריך, האם זה המכוון? לעזוב את המסכת הנלמדת וכו' ושאר סדרי הישיבה והמסגרת ולהתחיל מהתחלה, לימוד מקרא, לימוד משנה, לימוד בקיאות, לימוד עיון וכו'?
ד. הרבה פעמים הרב מדגיש את עניין הלב, הקרבה החושית, התפיסה של המושגים כתפיסה ולא רק ידיעה שכלית, וכן הביטוי "בלבבי משכן אבנה". שאלתי היא כיצד הדברים מיושבים ברמבם במורה נבוכים שבונה הרבה דברים בשכל. בפרקים ראשונים הוא מסביר ש"לב" היינו שכל כמעט תמיד מלבד מקומות בודדים, לפ"ז גם "בלבבי משכן אבנה" היינו בשכלי, וכן הפסוקים מהם הרב (במסל"ש) מוכיח שהתורה היא בלב כמו "תורתך בתוך מעי", "ליבי ראה הרבה חכמה" וכו' , לפי הרמבם מקבלים מושג אחר.
ה. ספר הברית בדרך אמונה מוכיח שאין מאמת יותר טוב מקבלת ומסורת האבות. וחולק במפורש על הרמבם וחובות הלבבות. שאלתץי היא מה ההבדל בין ראיותיו לבין ראיות שהרבמם מביאף, שניהם בנויים על השכל, ומדוע הוא חולק וסובר שאין לחקור בדבר האמונה, הרי דבריו גופא הם הוכות שכליות. שאלה שנייה - האם גם לדבריו אין פרכא? איפה ניתן לקבלבטחון שלם בדבר, בשכל לכל דבר יש פרכא כדבריו שם, ברגש - כלל אין בירור לכאו' והרגשות שונים מאדםן לאדם.
ו. הרב העמיד בבלבבי משכן אבנה א שתכלית האדם זה קרבה חושית לה', לפי הרמבם במורה נבוכים התכלית זה עיסוק במושכלות, כלומר שכל ולא לב, האם ההדברים של הרב הם גם אליבא דהרמבם או שמא הרב הלך בנושא זה כשיטות אחרות?
ז. כיצד ניתן לקבוע הלכה בנושאי אמונות ודעות, לא בעניני הלכה, כלומר עניינים רוחניים, עבודת ה' וכו', שנחלקו רבותינו, האחרונים והראשונים, האם גם שייך ללמוד הדברים כסוגיה, ולברור דרך ע"פ סברות וראיות וכו', או שמא שם הדברים אחרת?
ח. מהו המושג "תמימות", "אדם ללא חשבונות"? לרוב כשמדברים על המושג תמימות - מבינים שמדובר באדם גס שכל. ברור לי שאין הדבר כן. אבל מהי כן הכוונה? מה היחס בים שכל לתמימות, וכן אם אפשר שהרב קצת יסביר יותר באירוכת במקומו וגבולות השכל, שכן לאחרונה אני רואה רק את חשיבותו וכו', עד איפה הדברים מגיעים?
תודה רבה לרב!
תשובה:
א. מה שמוכרח לו יקבל המסקנא לעת עתה.
ב. אדון הכל. ויתר על כן להויה המוחלטת.
ג. ח"ו. רק בבין הזמנים ליחד לזה זמן מסוים.
ד. אמרו בילקוט שנחלקו דוד ושלמה אי חכמה במח או בלב. חכמת לב, פרושו חכמה מורגשת, חכמה חושית. וזהו התכלית, חכמת לב, חכמה חושית. וזהו כוונת הרמב"ם שלב הוא שכל, שכל חושי.
ה. יש שכל שמברר את הדבר מתחלתו, וזה דרך החוה"ל והרמב"ם. ויש שכל שמברר אחר שקיבל מאבותיו להפוך זאת לחוש פשוט. וזה דרך ספר הברית. ובזה אף אם טועה אין חשש כי סוף כל סוף הגיע לתכלית. השגת הדבר בחוש. והשכל אינו אלא כלי מעבר. לעומת כך לשיטתם אילו טעה כל מלכו טעות.
ו. כנ"ל תשובה ד'.
ז. שייך, אולם זהו ליחידי סגולה, בעלי שכל רחב בכמות ואיכות, ובעלי אמונה טהורה חזקה מאוד.
ח. תם – תמימות – שלמות תפיסת דבר בשלמותו. לעומת שכל, שתופס חלקים וחיבורם.
תמימות תחתונה, מפני שאינו משיג את חלקי הדבר ותופס אותו ככללות. כאדם המסתכל לשמים ונראה לו כמקשה אחת. תמימות עליונה "אוחז בשלם".
נושא זה נתבאר יותר בהרחבה בבלבבי משכן אבנה, חלק ז'.
יש להזהר לא לעסוק בנושאים אלו יתר על המדה, ובפרט בגיל הבחרות. מן הראוי להתייעץ עם ת"ח שמכיר את נפשך בפרטות, כי העיסוק בכל הנ"ל יש בו סכנה גדולה ורבים נפלו בה. ולכך לרוב בני גילך אין להם לעסוק בהם כלל, וליחידים ראוי מתוך התייעצות כנ"ל.
קטגוריות
