שאלה:
לכבוד מוהר"ר שליט"א,
חודה על הזמן היקר שהרב מקדיש להשיב על שאלותינו.
לפני כחודש שאלתי אודות ההנהגה לקמץ בהוצאות הבית השוטפות, מאידך בעידנא דחדוותא, לצורך נישואי הילדים מתחייבים למעלה מן היכולת, והשיב לי הרב: אמרו חז”ל (סוטה ב ע”א) קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, וכן מזונתיו של אדם (פסחים קיח ע”א). וכאשר נעשה זיווג, מאיר אור מעין קרי”ס, ומשם גופא נמשך פרנסה. ומשם שורש הבטחון דוקא בענין זה. ועל מנת שיבוא השפע כראוי, יש לדבוק במדרגת קרי”ס שמשם יבוא השפע'. ועוד הרחיב הרב בזה.
ושאלתי כעת, האם יכול כ"א להתלות בדברים אלה ולפזר ממונו ביד רחבה בכל הוצאות הנישואין, דיור וכיו"ב, וכן בכל מה שנלוה לצרכי בני הבית הנדרשים להוצאות חריגות, וכיו"ב, גם אם אינו אוחז באותה מדרגה, לפי שכך היא ההנהגה הכללית בענין זה, או שצריך כ"א לבחון בעצמו אם דבק הוא באותה מדרגה אזי רשאי הוא לנהוג כן, ואם לאו יש לו למשוך ידו ולהתנהג בהתאם להכנסותיו ולא יותר? אכן בפועל נראה שגם הרחוקים מהנהגה זו נוהגים כן, האם יש להם על מה לסמוך?
שוב תודה, וברכה מרובה.
תשובה:
בכל שידוך מאיר אור זה. וככל שהאדם דבק בו, כן מאיר יותר. ולכך ככל שדבק בו יותר, יכול יותר לפעול לפי אותו אור.
אולם אף כל אדם יכול לסמוך עליו במקצת.
קטגוריות
