שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א, אשר מאור תורתו הברורה אנו הולכים בחושך העוה"ז.
רציתי בבקשה לשאול את הרב בנוגע לסוגיית הבחירה והידיעה.
הרב הזכיר בכמה שיעורים, שאופן הבחירה הנכונה היא כאשר האדם עושה את מירב ההשתדלות בשיקוליו יחד עם הידיעה שלא משנה מה יבחר, זאת חלק מהויתו, ולא יכול היה לבחור אחרת, וכך האדם בעצם משתמש בצורה נכונה בכח ההויה ובכח הבחירה שבו.
אבל לכאורה ההשתדלות בשיקולים של האדם, היא אף פעם לא תהיה אמיתית לגמרי, ואם ניקח את זה לשתי הקצוות, אז אפי' רשע גמור שפועל מכח יצרו אנסו עד הקצה של צדיק גמור, בסופו של דבר לכל אחד יש את טבע נפשו ומקום גידולו שמשפיעים במידה מסויימת על בחירותיו. ובעצם כמעט בכל בחירה של האדם אני יכול לנתח ולהבין כיצד זה הגיע כתוצאה מטבע נפשו, השפעות הוריו שיוצרים אצלו רצון לקבל לעצמו באופן מסויים, שהוביל אותו לבחירה הנוכחית.
וכן אם מצד ההוויה של האדם, מצד העצם, מצד חלקו שלו, אין לו בחירה, אלא הכל היה הווה ויהיה.
אז האם נכון לומר לפי זה שכל ה"בחירה" של האדם בעולם הזה, היא להסתכל על מה שעבר עליו כל ימי חלדו, ולהאמין אמונה שלמה בהשגחה פרטית, שכל מה שעבר עליו הן בעסקי מצווה הן בדברי הרשות והן אפילו בעברות היותר חמורות שעשה, ואפי' במזיד ולהכעיס, הכל היה מחלקו שלו. ורק ע"י מה שעבר, יוכל להמשיך הלאה ולבחור עד כמה שיש בכוחו, בהשגתו, לדבוק במלך מלכי המלכים ולקיים מצוותיו.
והסתכלות זאת צריכה להביא את האדם למצב של עוז וחדווה במקומו, ושמחה ברגע שהנוכחי שהקב"ה הוביל אותו לשם, וממשיך להוותו כל עת מאין ליש. וכן צריכה להובילו ביתר שאת ועוז להתקדם ולעשות ככל שביכולתו בעבודת ה'.
וזה בדיוק ההבדל בין תפיסת מציאות ע"פ אמונה לבין תפיסת מציאות רציונאלית. שאף בתפיסה הגיונית פשוטה, אני יכול לומר זה מה שיש - תמשיך מכאן. אלא שבתפיסה זו, לאדם תמיד תישאר איזשהיא אשמה וחוסר קבלה של מה שעבר עליו. אולם בתפיסה של אמונה, האדם צריך לקבל שכל הבחירות ה"שגויות" בחייו, היו בדיוק בשבילו. ואם אפשר לומר שזהו העומק של האמונה, שהאדם שמח אפילו בעבירה שעשה, ומאידך הוא נמצא בהכנעה וצער על עצם כך שהיה בהסתרה כל כך גדולה מה' יתברך.
ובעצם "אני" ישותי זה רק תפיסת מדמה, שהרי האדם מייחס את הדברים שיש לו לעצמו, לכוחו ועוצם ידו, לרצונות שלו, אבל למען האמת זה כלל לא משנה מה הוא רוצה, שהרי כל מה ש"יעבור" דרכו בעולם הזה, זהו חלקו המוחלט, ולא תלוי בו.
ובעצם מדרגת הרצון האמיתי של האדם, היא זאת שנפרדת מהגוף לאחר 120, והיא זאת שנותנת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, והדין עצמו הוא על כך שלא זיככה את ההסתכלות שלה לראות כמה באמת אין "אני", אין רצון מוחשי ממשי שלה, אלא ההסתכלות היחידה היא להשקיף כמה הכל מוחלט וקבוע מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין. ושכל מה שיש לי הוא חלקי. וגם עונש הגהינם הוא רק לזכך את ההשקפה של האדם.
וזה מה שהרב הרחיב בשיעור 12של דע את ייחודך, שהתפקיד של האדם הוא לגלות שאלוקים, דהיינו כל המציאות הטבעית של האדם (שבאה לידי ביטוי בתוקפה ביכולת הבחירה), הוא אך ורק התגלות של הוי'.
וא"כ העבודה במידת הביטחון, הקיווי, התפילה, היא בעצם לא שיש ביכולתי לשנות מה ששייך לחלקי, אלא שזה בדיוק כמו עבודה של תורה ומצוות, שאני צריך לבטל את המקום של הידיעה בנפש (שהרי אף בתורה ומצוות יש לי את חלקי שנקבע מראש), ולעשות ככל שביכולתי, כך הוא בעבודת הביטחון, עלי לבטל את מקום הידיעה וההו' בנפש, ועלי להיות בטוח שהקב"ה בהשגחה פרטית חפץ אך ורק בטובתי, ולא רק הרוחנית אלא אף הגשמית, ומתוך כך אפי' לדמיין מצב רצוי ולשמוח בו כבר מעכשיו. להיות פעיל שותף ואחראי ביצירת המציאות, ולא להיות בעל אופי סביל. להתפלל על זה ולחוש כיצד הדבר כבר הולך ומתגשם.
וזה עומק הביטול של הוי' הוא האלוקים, שאני מבטל את המקום של הבחירה כי הכל ידוע, ומאידך אני מבטל את המקום של הידיעה, כי הקב"ה רוצה שאני אבחר.וזה מביא לתנועת נפש של השתוות המידות, לרצות ולא לרצות.
רציתי שכבוד הרב בבקשה יאיר עיני, האם מה שכתבתי היא ההשקפה הנכונה ע"פ תורתנו הקדושה.
אשמח אם אפשר ג"כ לקבל מקורות בנושא. וכן את הגדרת הנושא בשפה הקבלית.
תודה רבה מקרב לב על ההשקעה הרבה שהרב מגדיש להשקות צמאי נפשות ישראל.
תשובה:
א. בחירתו של האדם תלויה בכללות בשורש נשמתו רוחו ונפשו, בטבעיו של נפשו הבהמית, ובכל מאורעות שעבר עד הנה בכל הגלגולים כולם. הן מעשים טובים והן להיפך. שנעשו בבחירתו ושלא בבחירתו.
ליחס את העבירות שעשה בעבר להשגחה פרטית זוהי דרך דקה מאוד ומסוכנת מאוד שרבים נפלו בה. וניתן להשתמש בה רק לאחר שאדם עשה תשובה שלמה ממש שאזי דבק בידיעה שלמעלה מן הבחירה. אולם כמעט אין מי שנוגע במדרגה זו, ולכך רוב אלו שהלכו בדרך זו נפלו.
אולם כל זאת ביחס לעבר. אולם מכאן ואילך לו לדעת ולחוש שעתה נמצא בנקודת בחירה שתלויה בכל העבר כנ"ל, אולם עתה יש לו בחירה גמורה איך לכוון את כל העבר לעתיד. אולם גם במצב זה יש מדרגה לדבקו בידיעה שלמעלה מן הבחירה. והיא מדרגת האבות הקדושים שניטל מהם יצה"ר, כמ"ש בספ"ק דב"ב. ושם כל העבודה שאור הידיעה יזכך את מקום הבחירה בנפש שיכיר שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם. והוא אור עוה"ב.
ובלשון של חכמת האמת. וכמ"ש האריז"ל בספר ארבע מאות שקל כסף, שבאצילות אין בחירה אלא ידיעה, ובבי"ע יש בחירה. ולכך נשמות של בי"ע הם במדרגת בחירה, ונשמות דאצילות הם במדרגת ידיעה. אולם אף הם מצד הלבשתם בגוף יש להם בחירה. ועבודתם להאיר את אור נשתם, את אור הידיעה בגופם. ויתר על כן אף הם יש בהם בי"ע דאצילות. והוא בחירה לבחור בידיעה. והבן ג' מדרגות. בי"ע – בחירה כפשוטו. בי"ע דאצילות – לבחור בידיעה. אצילות דאצילות – כולו ידיעה.
ב. מקורות בהרחבה בענין זה נאספו בספר להב אש מהדורה חדשה בפרק ידיעה ובחירה.
קטגוריות
