יוסף הצדיק ודיוקנו של אביו – ניסיון אות ברית קודש [#5687]

כ"ג שבט התש"פ

שאלה:

שלום לכבוד הרב ותודה רבה.

יוסף הצדיק ודיוקנו של אביו – ניסיון אות ברית קודש

שלום לכבוד הרב ותודה רבה.
א. השאלה בענין יוסף ואשת פוטיפר, האם דמות דיוקנו של יעקב אבינו הופיעה מאליה לפני יוסף, או שיוסף מרצונו דימה את הדיוקן בעיני רוחו בשעת הניסיון?

ב. לכאורה משתמע שהיכולת של יוסף הצדיק לעמוד בניסיון, הגיעה מתוך כוחו של יעקב אבינו, ואם כן, במה מתבטאת העמידה בניסיון, בזה שרצה לעמוד בניסיון, בזה שהשאיר בגדו וברח כלומר במעשה ההתרחקות בפועל, או בכל הפעמים הקודמות שמיאן, או בנקודה אחרת?

ג. האם גם ציור דמות דיוקנו של סבו (אבי אביו) מוליד את אותו כוח קדושה להינצל מהיצה"ר?

ד. כיצד תתנהג אשה על מנת לדחות ממנה ומסביבתה את הניסיונות הללו?

תשובה:

א-ב. עיין ספר התמונה (תמונה שניה) ויוסיף שישי לבנין, כי נברא בדמות דיוקנו של אביו. ועיין עבודת הקודש (ח"ד, פי"ט) כי הבן סוד דיוקנו של אביו. ועיין אפיקי ים (סוטה, לו, ע"ב) ודמות דיוקנו של אביו, הוא צורתו של אדה"ר.

ולשון הגמרא (סוטה, לו, ע"ב) באותה שעה באתה "דיוקנו" של אביו ונראתה לו בחלון. ועיין ירושלמי (הוריות, פ"ב, ה"ה) א"ר אבין, בשעה שנראתה ליוסף דיוקנו של אביו, נראתה לו גם איקונין של רחל, שנאמר משם רועה אבן ישראל.

ובמדרש אגדה (וישב, לט, יא) הלשון הוא, וזימן לו הקב"ה "דמות" דיוקנו של אביו. וביאר האור החיים (נשא, ז, מח) וז"ל, והן ידוע כי הוא מראה השכינה, כי אביו במקומו לא ידע דבר ואפילו אם עודנו חי, אלא אביר יעקב אלהי ישראל. ועיין ליקוטי מוהר"ן (תורה ק"נ) הוא דבר נסתר מאוד איך הדמות נתראה והוא בעצמו אינו יודע, כי בודאי יעקב לא ידע. ועיין מהרש"א (סוטה שם) וז"ל, ואולי שרמזו בדמות דיוקנו, והוא צורת יעקב החקוקה תחת כסא הכבוד, נראית לו בחלון "ושער השמים", ולזה כתב מידי אביר יעקב. ובמדרש, כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו וכו'. ועיין באר מים חיים (בראשית, ב, ז) שהאדם הוא דמות דיקנו של אביו שבשמים. ולפ"ז זהו דיקון של אביו.

והבן שיש מדרגה של "דיוקנו של אביו", כלשון הגמ'. ויש מדרגה של "דמות" דיוקנו, כמ"ש במדרשים (כגון תנחומא, וישב, ס"ט), ויש מדרגה של "איקונין" של רחל, כנ"ל במדרש אגדה. ודו"ק היטב. ועיין שפת אמת (שלח, תרנ"ה, ד"ה לפרשת ציצית) דמות דיוקנו של אביו, והוא ציור ומלבוש הקדושה.

והבן ש"הדמות" מגיעה מכך שיוסף דימה את הדיוקן מרצונו ולכך באה אליו הדמות דייקא. אולם זהו מכח אתערותא דלתתא. ואזי מכח אתערותא דלעילא באה לפניו "דיוקנו" עצמה החקוקה בכסא.

ועיין משנה שכיר (וישב, ד"ה ויבא) וז"ל, ונראה לו דמות דיוקנו של אביו, כלומר, שהצער וכו', שחסר לו דמות דיוקנו של אביו הצורה היהודית (ולפ"ז אפשר שזהו גופא משך את צורתו – דמות דיוקנו), וכו', כי תמיד העביר לפניו דמות דיוקנו של אביו את עבודתו הקדושה במסירות נפש, וזה החזיקו ולא הניחו ליפול ברשתם. ומעין כך איתא בבת עין (וישב, ד"ה וב' בחינות).

ועיין בעש"ט (וישב, אות ו) ואמרו רבותינו שראה דיקנו של אביו, פירוש לפי שידוע שאשת פוטיפר היתה מתפארת לפניו עד מאוד וכו' כדאיתא במדרש (תנחומא, וישב, ה) וכו', ויוסף הצדיק לא היה חפץ בהתפארות זו, אבל היה חפץ והתלהב מהתפארות זו לתפארת העליון, שהוא דיוקנו של אביו, תפארת ישראל. עיי"ש. ובתורת המגיד שם. ושורש דבריו בספר התמונה הנ"ל. ועיין ילקוט ראבוני (בהר). ומעין כך בנועם אלימלך (בשלח, ד"ה ויקח). ובבאר מים חיים (ויגש, מה, כח). ומאור עינים (בראשית ד"ה וזהו) ואור המאיר (שה"ש, ד"ה ודוד). וקדושת לוי (ויצא, ד"ה והנה). ומאור ושמש (וישב, ד"ה וזאת). ובני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ז', ט).

ועיין דגל מחנה אפרים (בראשית, ד"ה ויאמר) דיוקנו של אביו היה שם. ולכך יש סגולה ועצה להנצל מהרהורים רעים ח"ו או תאות זנות ח"ו, לצייר לפניו דיוקן של אביו, וזהו מוליד בו כח קדושה וינצל מיצה"ר וכו'. ולפ"ז אפשר שכן עשה יוסף. ועיין תפארת שלמה (בחוקתי ד"ה ונכרתי. ושם לת"ב, ד"ה השליך. וליקוטים ד"ה פרשת מצורע) שנכנסו אורות "אבא", עיי"ש.

ועיין שם (חנוכה, ד"ה במסכת כריתות) דיוקנו דיו-קנו – קנ"ו בגימט' יוסף. ועיי"ש (רמזי פורים, ד"ה א"י) יו"ד אבא, קנ"ו – יוסף. ועיין ישראל קדושים (אות י) דמות דיוקנו של אביו, היינו מדת האמת. וליקוטי אמרים (עמ' ק"ג, ד"ה וזהו). ומחשבות חרוץ (אות ז', ואות ט"ו). ופרי צדיק (וישב). ועוד מקומות שם. ועיין צדקת הצדיק (אות קי"ב) שאם חוטא מענשים אביו בגיהנם, וזה מה שראה יוסף. ושם אות קע"ב. ותקנת השבין (עמ' קד, ד"ה וזה).

ג. אמרו חז"ל חייב אדם בכבוד אבי אביו. אולם אביו הארת מקיף קרוב, ואבי אביו מקיף גדול יותר אולם רחוק יותר (ולכך יש צד שחייב בכבוד אבי אביו יותר מאביו, ואכמ"ל).

ולכך אף דמות דיוקנו של אבי אביו מועלת, אולם כמקיף רחוק.

ד. הוזכרו דברי הירושלמי שנראתה לו גם איקונין של רחל. וכשם שלזכר מועיל איקונין של אביו ואמו. כן מועיל לנקבה, כי נקשרת לשורשה.