שאלה:
בס"ד
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א,
אשמח לקבל מהרב פתרונות מעשיים בנוגע לנקודות הבאות בעניין כח המחשבה והמסתעף:
א. אני חש שהמח שלי סתום. הקליטה היא מהירה ב"ה (ודווקא קליטה בשמיעה), אבל כאשר אני קורא או בא לייצר משהו מעצמי, אני נתקל בקשיים.
אסביר זאת בנוגע לשתי הנקודות:
* הבנת הנקרא - אני מנסה להבין את כוונת הכותב עד שאני מאבד את סבלנותי כי חשוב לי להבין כבר ולא להתעכב, ומרוב הלחץ אני לא מצליח להבין ומרגיש תסכול. לעומתי, יש כאלו שמבינים והכל פשוט וברור להם. זה יכול להיות בחיבור תורני וזה יכול להיות גם בסעיף חוק או בכללים של מדינה.
גם כדי להבין דברים מורכבים, אני מרגיש שאני צריך לכתוב אותם ואפילו להעתיק מילה במילה וזה עוזר לי לדייק ו/או להבין.
כאשר אני מנסה להבין ו/או לדייק ללא כתיבה, אני עלול להתפזר למקומות אחרים ואף להיתקל בחוסר סבלנות.
אבל בכל אופן, הרבה פעמים אני מרגיש צורך לשאול את מי שכתב את מה שכתב. אם זה למשל הוראה מסוימת מטעם המדינה, אני פשוט אתקשר לאותו גורם שאחראי על ההוראה ואבין ממנו למה כוונת הגורם האחראי.
* ייצור מחשבתי - אני צריך גירוי כלשהו כדי לחשוב על משהו ולייצר. לעיתים אני גם מפספס את הראייה הרוחבית כי אני שוקע לפרט או לפרטים מסוימים.
* רצף מחשבתי - אני יכול לחשוב על משהו שאני צריך לעשות כעת ובדרך לעשייתו, אני כבר אמצא את עצמי בעיסוק אחר. למשל, בערב שבת כאשר יש מספר מטלות שיש לארגן מבעוד יום, אני בא לכוון שעון שבת ופתאום עובר כבר להגדרת המקרר במצב שבת וכיבוי אורות. מאידך, אני מפחד להיכנס למשהו שדורש עיון או ריכוז מסוים כאשר אני נמצא בסביבה של אנשים או קורא משהו ליד מישהו ולא רואה כלום מלבד מילים שאין לי אפילו מושג באותה העת מה משמעותם. וזה גורם לי גם לתסכול.
ב. כושר דיבור אל מול כתיבה - בעבר הרגשתי שאני יכול לדבר כראוי. היום אני מרגיש שאמנם כושר הדיבור הוא טוב, אך סתימות המוחין הזו מקשה עלי וגורמת לי לחוסר ביטחון. כתוצאה מכך, אני מרגיש שאזור הנוחות שלי הוא יותר לכתוב.
זה מתבטא גם בכך שיש פעמים רבות שאני לא מרחיב בדיבור ואף מרגיש קצת חוסר סבלנות פנימי בעת הדיבור שאני נצרך להוציאו לטובת עניין מסוים. כביכול, נח לי יותר שהדברים סגורים וחתומים בתוך מוחי ולי אולי הם ברורים וזהו כבר לא צריך להוציא זאת החוצה.
יתכן והגעתי לכך כתוצאה מעבודה מרובה שהגיעה לכדי צורך בהתכתבות במיילים והעדפה להתכתב על פני לדבר. זה כבר משהו שהתפשט בדורנו, לצערי.
בסיכום, חשוב לי גם להעלות את העובדה שהרבה פעמים הלב אטום או מסוגר או מפוחד ויתכן שהוא גם כן גורם לכך שהמח נעלם עד כדי העדפה שלי יותר לפעול בידיים, יותר להריץ דברים. אבל מאידך, כן חשוב לי להבין ואני כן יורד לפרטים הקטנים עד כמה שאני יכול במגבלותיי, ביחוד לאור הדחף שלי להבין דברים על הצד הטוב ביותר, שלעיתים גורם לי גם לפספס.
תודה רבה לכבוד הרב.
תשובה:
א. יש להתרגל לקרוא קטע קצר בכל פעם, כגון ג' מילים, ולאחר שהכל מובן, כל חלק קטן לעצמו, לנסות לקרוא את כל הקטע יחד. בצורה זו נקנה כושר ריכוז קטן שהולך ונבנה, ומתרחב בהדרגה.
ב. יש להכין משפטים קצרים לומר. ולאט לאט להתרחב עוד ועוד.
קטגוריות
