שאלה:
תודה אבל ענה לי רק על שאלה אחת, [לשאלה 5854]
השאלה העיקרית הייתה מה התיאור של המקום בנפש שאדם דבק בצמצום הבורא,
אני אבהיר את עצמי בדוגמא של איך אני תופס את עליית המידות לשורשם, אם מדובר על כוח אהבה אז האדם מכיר את כוח האהבה שיש לו
והוא מכיר שהוא לבוש לכח אהבה אינסופי שנמצא בתוכו כך שבעצם הוא כביכול "הרחיב" את גבול האהבה שלו (או בעצם לא מגביל אותו) ע"י שמכיר שזאת אהבה אלוקית אינסופית וכנ"ל שלומד את התורה מכיר שאותה חכמה שתופס היא אינסופית.
אז השאלה איך אדם דבק בצמצום הבורא הרי כל כך שהוא מעלה אותו לשורשו הוא תופס אותו כאינסופי ומפשיט אותו מגבולותיו אז איך האדם יתפוס כוח צמצום כצמצום של בורא שהוא כלעצמו גבול ואז מה בעצם יהיה ההבדל בהכרת נפש בין גבול של האדם לגבול של בורא?
תודה רבה
תשובה:
צמצום של הבורא, צמצום ראשון. נחלקו בו כנודע האם כפשוטו אם לאו.
כפשוטו, אזי נעשה צמצום בפועל, ואנו דבקים בגבול, ומכח ה"קו" "מקוים" ומשתוקקים לאי"ס.
אינו כפשוטו, הא"ס לא נסתלק אלא נסתר, ותפיסת הנברא חלקית, וזהו שורש כח הצמצום בנפש, שהאדם תופס שעסקו באי"ס, אולם משיג בו השגה חלקית, גבולית.
והרי שאם הוא דבק בצמצום כפשוטו, זהו צמצום של נברא. ואם הוא דבק בצמצום בהסתרה, זהו צמצום של בורא.
והבן שזהו עומק ביאור המחלוקת אם הצמצום כפשוטו אם לאו. מצדו אינו כפשוטו, מצדנו כפשוטו, מעין מש"כ בנפה"ח שער ג'. ובעומק בלשון אחרת. בבחינת אור אינו כפשוטו, בבחינת כלי כפשוטו.
קטגוריות
