שאלה:
לכבוד הרב שלום וברכה,
אבקש מכ' הרב לשאול מס' שאלות שעלו במהלך העבודה,
1. לפני שאדם מתחיל לעבוד על גילוי/בקיעה להארת נשמתו, הוא תופס עצמו כגוף, גם בשב ואל תעשה, אח"כ בתחילת גילוי התפיסה של נשמה המולבשת בגוף, בחינת ה-רצוא, בכל זמן שנמצאים באותה הנק' כאשר הגוף בחינת קליפה/טפל לפרי/עיקר, תפיסה זו נתפסת כ"יש" עכ"פ בהתחלה (בלבבי ח"ו אם אינני טועה), האם באחרית המהלך מגיעים לתפיסה קבועה כזו גם בשב ואל תעשה? או שתמיד הדבר נצרך עבודה ובירור?
ב. בהמשך לתפיסת ה"יש" בשלב זה של העבודה, ה"יש" חזק מאוד, לכאורה אפילו יותר מתפיסת היש של הגוף, ח"ו ח"ו כיביכול יש מקום ל-"אין עוד מלבדי" כך לכה"פ נתפס בחוש (שעסוק ביש שלו ולא חש דבר נוסף מלבד עצמו ) היכן בשלב זה צריך לעבוד כדי להכניס את הבורא ית"ש, האם זה אפשרי/נצרך מבלי לבקוע אל ה"אין" ? (לכאורה פשוט שנצרך/וחובה גמורה אבל אשמח לשמוע מלשונו של הרב איך זה בנוי)?
ג. היכן מקומה של תורה במדרגה זו, כל זמן שאדם מגיע לנשמתו ברצוא, מאידך גם בשעה שאדם עוסק בד"ת אפילו בעומק העיון, לא מגיע אל אותה נק', ישנה משמעות קצת של סתירה בין הדברים. אולי י"ל מכיון שרק מצד מדרגת האדם כעת שרק ברצוא מגיע לנשמתו אבל באחרית המהלך שיתקבע בחייו גם עסק התורה יראה אחרת?
ד. הקב"ה מקומו של עולם, והרי אנחנו גם כאן, א"כ ז' רקיעים אינם למעלה בשמיים, אלא כאן בינו לבינינו "בפיך ובלבבך לעשותו" , מהו גילוי ה-7 רקיעים, לכאורה אינו בחינת מקום כפשוטו, אולי מקום בנפש? ועוד, לכאורה נראה בחשבון שיש בחינה של ז' רקיעים זה אחר זה (ת"ק שנים) וזה לצד זה , ומהם קנ"ו חלונות ברקיע שכתוב בגמ' בנפש?
אבקש מהרב ( על אף שכבר דיי הארכתי ) לבאר בשפה של נפש ושפה של ספירות? אם אכן ניתן במסגרת זו. אולי הרב מסר סדרת שיעורים בנושא?
ה. מילוי החלל, חלל נוצר בין דפנות הכלי, א"כ לפני מילוי החלל נדרש בניין הכלים, דוגמא קרובה בלימוד התורה, בניין הזכרון הוא בנין הכלים ( האם אני צודק?) לאחר מיכן ניתן ליצוק אור לתוך אותו הכלי, האם זה יהיה נקרא כח שומר? או שמא יקרא החיבור לתורה הק'? עוד-מהו בנין הכלים והאורות בתפילה?
ו. אבקש האם הרב יכול לתת דוגמא נוספת של מצווה מעשית של כלי ואור שיהיה לנו בניין-אב לעבודה? ( לא מצד מ"ש שכיום יש הרבה מצוות לא מעשיות טומאה וטהרה קורבנות וכו' שת"ת של אותה הסוגיא כנגדן)
ז. 1. בהכרה במציאות הבורא (בקומת התפילה עכ"פ) נדמית התגלותו בראשו של האדם, ליתר דיוק מעל ראשו של האדם, היה נדמה שזה בקוצו של י' שכנגד מקום התפילין,( זה הכתר?) האם היא נק' חיצונית או פנימית (פיזית) לאדם? נדמה כי כאשר האדם מביט כלפי מעלה נאבדת הכרה זו, קצת משמע כעין מ"ש על רבותינו מימיו לא הסתכל חוץ ל-ד"א?
ז.2 . ועל דרך מ"ש בשו"ע סי' צ"ז ס"ב בשו"ע וברמ"א, זורקו לאחוריו ולא לימין שלו, שכאן מודדים לפי ימין של האדם בעוד בסי' קכ"ג ימין של הקב"ה, שאין הקב"ה מול האדם ממש אלא מעליו, שמעולם לא ירדה שכינה למעלה מעשרה, קצת קשה שהרי למעלה מעשרה פורתא הוי כנגד האדם ממש? לא מעליו, ועוד שהרי כתוב " מה הקב"ה מלא כל העולם כו'.. לא רק עד עשרה? ואם אכן כן רק עד עשרה, האם לכן צריך לדמות "כאילו עומד לפני המלך" דגש על כאילו. מה ההסבר בזה?
ח. שאלנו את כ' הרב על מ"ש בגמ' מרכיבם זע"ז ומענישם, וכ' הרב הסביר שכוחות ארבעת היסודות החומריים שמהם הורכב הגוף החומרי יחזרו ויצורפו , השאלה: מה פירוש יחזרו ויצורפו? חזרה להיות גוף? מתי? לאחר שהגוף נרקב? ומה הצער/עונש בזה? ואיך זה משמע ממ"ש מרכיבם זע"ז ששם משמע גוף ונפש?
רוב תודות לכ' הרב על הזמן העמל וההשקעה, מצפה ומייחל לשמוע מכ' הרב. וסליחה על האריכות.
אודה לכ' הרב אם אפשר להסביר בשפה של נפש עם מושגים של הספירות (שבעז"ה נוכל לקרב המושגים להבנה)
תשובה:
א. תמיד יש בירור, אולם זהו בירור קל כהרף עין, והוא בבחינת ערפל דק מאוד, וזש"כ ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. והוא בחינת וילון.
ב. כן, אמונת אומן שהאני "יש" נברא, ואינו עצמי. בחינת יש מאין.
ג. אור של תורה, שלמעלה מהשכלה של תורה. הנשמה נקראת נר, והתורה אור. נר ענף של אור. בחינת כתר.
ד. נכתבה תשובה בנושא ז' רקיעים, מהותם, ונדפס בספר של לבי ח"א, תשע"ח-ט'. בכללות כל דבר קיים באורך, גובה, זה למעלה מזה, ובעובי, זה תוך זה. ובתפיסת גובה הרקיעים למעלה. ובתפיסת עובי הם כאן בפנימיות.
ה. תחלת הכלים בבחינת "גלמי כלים". שאין בהם צורה. ואח"כ נעשה חלל שיוצר בהם צורה. והוא בחינת מ"ש בסנהדרין, אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. כי תחילה היה אור א"ס ממלא את הכל. וזהו כלי בבחינת כל-י, שכולל הכל בקרבו, בחינת "ליגמר". ואח"כ איכא ליסבר והוא צורת הדבר, האור אינו כח השומר, אלא צורת הדבר, הליסבר שבו.
אור וכלי בתורה. כלי – ידיעת התורה. ליגמר. אור, השכלה, ליסבר.
אור וכלי בתפלה. כלי – הכרת כח המקבל מהבורא. אור – המשכת שפע ע"י תפלתו.
ו. סוכה. כלי – הסוכה. אור – שכינה ששורה בה. מזוזה. כלי – המזוזה. אור – זז-מות, כמ"ש חז"ל. ברית. כלי – הסרת הערלה. אור – אור זרוע לצדיק.
ז. בסוד יושר – אורך זה למעלה, שכינה למעלה מראשותיו של חולה. בסוד עובי זה בתוכו. ושכנתי בתוכם. בסוד עיגולים, סביבותיו. כמ"ש וסביבותיו נשערה מאד.
לא ירדה שכינה למטה מעשרה פירושו, שמדרגת הנברא הוא רה"י שגובהו עשרה, כלומר מדרגת עשרה על אף שקומתו ג' אמות. וזהו לא ירדה למטה מעשרה, והיינו לא ירדה למדרגתו. וזהו בסוד אורך שהיא מעליו. אולם בסוד עובי שכינה כנגדו.
ח. גוף זך יותר. וישנו צירוף של הגוף עצמו, וישנו צירוף של גוף ונפש. והבן ששורשם אחד שנגלה כח הצירוף ומצרף את זה ואת זה.
קטגוריות
