שאלה:
בס"ד
בפרשת שמות התקשתי מאוד בכמה שאלות, ואגיד אל החכמים ואין מגיד לי.
בנושא "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו".
1) למה הוי"ה, הרי מדובר במלאך.
2) ובכל אופן, למה שם הוי"ה, הרי היה זה מלאך פורענות.
3) ממתי חייבים מיתה על שלא מל את בנו? [ובפרט קודם מתן תורה], (וגם תירוצו של הרמד"ו הק' לא כ"כ מיישב את השאלה).
אלו השאלות העיקריות.
ועוד:
4) אם נאמר שהמעשה הזה היה ביום חמישי לקראת השקיעה, שאז מרע"ה תכנן לשהות שם לשבת. הרי שכל הנידון של "במלון" משום שהתעסק במלון תחילה באה עליו פורענות, אינו מובן כלל. כי אם תכנן להמשיך למחרת במסעו הרי שהשיקול של משה לא למול מפני סכנות התינוק מחד גיסא וציווי המקום מאידך גיסא עדין עומד וקיים! [והרי לא פגע בו המלאך מיד בצאתו, משמע שנכון עשה, ורק על הקדמת התעסקות בבניית האוהל נתבע ע"כ]. אך אם לא נאמר כן [והרמב"ן בחקירה לתרץ עניין אחר משמע מפורש שזה לא היה דווקא בזמן שציינתי] אזי השאלות שלי קשות מאוד.
5) לכאורה הביטוי "פגישה" כלפי ה', זה ביטוי חמור של 'הגשמה', [היינו יותר מיד ה' ימין ה' וכו']. מדוע נכתב דווקא כך?
בנושא ה'וויכוח' של משה שלא ללכת בשליחות המקום, משום שמא אהרון יפגע.
הנושא לא נתפס בשכלי על מה מדובר פה, ובפרט משה רבינו שהכיר מעט בגדלות בוראו, איך ניתן לסרב? ואם ה' ציווה אותו באופן פרטני ללכת, הרי שהדבר הזה טוב גמור ואיך תצא תקלה? [וגם למה לא פשוט שאל "אהרון אחי יפגע?" או משהו בסגנון מאשר לנהל "מו"מ]. ובפרט לדברי המדרש שהיה זה ז' ימים.
בפרשת וארא, ב' שאלות שהם אחת בעניין הברד.
מה היו ה"קולות" [נראה לי שהיה זה יותר מאשר "רעמים"] ומה היה המטר.
1) ברד כבד מאוד אשר לא היה... כו'
2) קולות וברד ותהלך אש, וימטר ה' ברד כו' [כפילות].
3) ורב מהיות קולות וברד [כיון שהקדים את הקולות, משמע שהם הפריעו לפרעה יותר].
4) ויחדלו הקולות והברד ומטר לא ניתך [משמע שהמטר והברד הם ב' עניינים. מה הוא היה ?].
תודה.
תשובה:
א. צריך לחשוש ולהזדכך יותר, אולם לא לחדול מכך, אלא לזכך המלאכה.
ב. כן.
ג. כן.
ד. עצם ההכרה בחסרונות זהו תחילת התיקון, ועליך בכל יום לנסות לעלות עוד ועוד ועי"כ לזכך הכלי.
תשובה:
א. ויבקש המיתו מלאך. ויפגשהו ה', קב"ה כביכול. עיין זוה"ק בראשית (צג, ע"ב).
ב. כנ"ל, המלאך היה גבריאל כמ"ש בזוה"ק הנ"ל.
ג. הכניס עצמו לסכנה, לשליטת הנחש. כמ"ש בבית עולמים (דף קלט, ע"א), וז"ל, וכאשר לא מל את בנו אז פגם בז"א, ואז אתהפך מטה לנחש, ולכך ויבקש המיתו.
ד. עיין ריב"א על המקום וז"ל, וי"מ דאע"פ שהדין עם משה שלא למולו מפני סכנת הדרך, מ"מ הקפיד הקב"ה שלא צוהו להוליך שם אשתו ובניו, וא"כ היה לו למולו ולניחו עם אמו.
ה. פגישה, נוטריקון פה-גש-יה. וזהו בחינת משה דבר של הדור, פה אל פה. ועיין רש"ר הירש (מקץ, מו, ל).
משה חשש שהוא מצידו לא יעשה השליחות בשלימות, וחשש שמצד שפלותו לא ישלים המלאכה כראוי. עיין סודי רזא (אות ש', ט) שכתב וז"ל, הרי אלו קולות שגורמים להבות אש, כמו קול חוצב להבות אש.
קטגוריות
