שאלה:
שלום לכבוד הרב,
אני קורא ומאזין לדברי הרב לאורך שנים ובפרט בתקופה האחרונה, ועל פיהם מנסה, בס"ד, לנתב את הנהגתי ואת הנהגת ב"ב שיחיו. על כן באתי בכמה שאלות הבהרה שאשמח לקבל עליהן תשובה:
1. בדרשה - 'הגיע הזמן ליחידות', וכן בשו"ת שכתב הרב, הרב מדגיש את הצורך של היחיד להביא את האני שלו לידי ביטוי, נקי מהשפעות חיצוניות. ברצוני לשאול, אם כוונת הדברים ברוחניות דווקא - או גם בענייני דעלמא (מערכות יחסים, סביבת עבודה, נטיות נפש וכיוב'). ואולי - הא בהא תליא, ושינוי בצד אחד יביא בהכרח לשינוי בצד אחר? ההבהרה חשובה לי, מפני שאם אכן הצורך הוא בשינוי תנועה כוללני, בכל אפיקי החיים - מדובר בעבודה רחבה יותר המצריכה התכווננות נוספת.
2. אחד הקשיים שלי כבוגר ישיבה מול הנושא - הוא העובדה הידועה כי עולם הישיבות בימינו (איני יודע כיצד היו פני הדברים בדור הקודם ובוודאי לא בקודמיו) מכוון את התלמידים לחד-גוניות מסוימת, מבחינה לימודית/הנהגתית/השקפתית/חברתית - ואפילו חזותית (!). כיצד אפשר, לאחר שלאורך שנים הורגלנו לתפוש את 'המודל הישיבתי' כאמת אחת אליה עלינו לשאוף - לבצע שינוי כיוון משמעותי? ומדוע מגדלים דור שלם באופן כזה שלא מאפשר לו לבטא את האני שלי, שהרי מדובר בביטוי קריטי ברמת עבודת ד' של היחיד ורצון השם מאיתו, כדברי הרב? לא באתי חלילה לערער או לחלק ציונים, אלא שתורה היא וללמוד אני צריך.
3. אשמח לשמוע, גם אם בקצרה, מדוע נושא הביטוי העצמי של היחיד נושא משמעות גדולה כל כך. לכאורה, העיקר הוא שמירת תורה ומצוות, כמובן - תוך יראה ואהבה, מוח ולב.
4. באשר לעבודתי האישית, אשתף את הרב ואשמח לתגובתו. הרב כתב באחת התשובות האחרונות: 'לפיכך נברא האדם יחידי, וכוח זה מתגלה בעולם כולו, רובו ככולו. וצורתו שכל אדם נצרך להיות יחידי... להכיר את ייחודו, במה הוא יחיד ואין דומה לו כלל מימות עולם, בתורה ובמידות'. לא זכיתי להיות מיושבי בית המדרש, ובתקופה האחרונה אני מוגדר כ-'עובד חירום' ועל כן אני ממשיך להגיע לעבודה כסדר (עובד סוציאלי - בתחום הנוער). מתוך לימוד דברי הרב בעבר, ותשובות שענה - הגעתי למסקנה שהביטוי האישי שלי צריך להיות בתוך מסגרת החיים הייחודית שלי, כגבר נשוי, אב לשניים, העובד למחייתו. ז"א - לא ביצעתי שינויים במסגרת החיים - אלא בתוכה פנימה אני משתדל להעמיק ולפעול בס"ד על פי רצונו ית'. אני רואה בזה את הייחודיות שלי, ובפרט שהמציאות שלי היא ביטוי רצון ד' עתה, ואם לא היה זה רצון ד', המציאות עצמה הייתה משתנה. לכן, את המציאות עצמה כמות שהיא אני מנסה 'להעלות' תוך ניתוח האופנים בהם אוכל להתחזק בתחומים השונים בחיי, ולקרב אותם ככל שביכולתי, בס"ד, לרצון ד'.
מהי דעת הרב על הבנתי זו ועל הקבלה בפועל?
5. אני ואשתי שתחי', בעלי תשובה מרקע שונה. ישנו פער באופן בו שנינו פועלים ברוחניות בתקופה האחרונה, לפחות ברמה המעשית. אשתי, אשת חייל יראת ד'. עדיין, אני מתוסכל במידת מה מכך שאינה רואה את גודל השעה ולא פועלת בהתאם. אני רואה בזמנים אלו זמנים קריטיים להתפתחות אישית-רוחנית, שספק אם ישובו. קבענו יחד סדרי חיזוק, אך להערכתי אפשר יותר... גודל השעה מביא אותי להתייעץ עם הרב האם וכיצד נכון עבורי לפעול עם האישה על מנת להתקדם עמה רוחנית. שוב אציין, היא
אכן עושה חיזוק משמעותי, אך בהדגשים המשמעותיים יותר, אותם מעלה הרב, איני רואה שינוי של ממש. חשוב גם להזכיר שהעול הטיפול בילדים שיחיו מוטל עליה כמעט לחלוטין, מה גם שאנו מצפים בע"ה.
6. האם העבודה בהתאם לרצון ד' בתקופה זו, לכל הפחות הניסיון, מעורר על היחיד רחמי שמיים בתוך המציאות אליה נקלע העולם כולו והכלל ישראל בפרט?
אני מודה לרב על האפשרות להפנות שאלות, ובפרט בתקופה זו, ולקבל עליהן מענה.
יישר כוחכם ותזכו למצוות.
תשובה:
א. להתחיל ברוחניות ולהמשיך הלאה לכל היקף החיים. נכון הדבר שעת זו עת לשינוי מהלכי החיים אצל כל אחד ואחד, שנצרך להתחיל את חייו מהתחלה ממקום נקי ויחודי.
ב. הינך רואה שלר' ישראל מסלנט היו תלמידים רבים, וכל אחד שונה מאוד בהלך מחשבתו ועבודתו, כגון הסבא מקלם, הסבא מנובהרדוק, הסבא מסלבודקה, ועוד. והחד גווניות נמצאת בחיצוניות.
ג. לפיכך נברא האדם יחידי, פרצופו שונה דעתו שונה. וכל יחיד נברא על מנת לגלות פן נוסף ביחוד ה'. וזה כל סוד הפרטות שבבריאה, גילוי עוד פנים באלוקות.
ד. נכון. ויש לחפש ולברר בכל עת מהו חלקי הפרטי היחודי. וככל שתעשה כן לשם שמים כן יאיר לך האור הפנימי של נשמתך ותכיר את יחודך יותר ויותר. ולאט לאט יבורר בס"ד אם יש אף צורך בשינוי חיצוני.
ה. זה מעורר בו השגחה "פרטית", שכיוון שחי את הפרט האמיתי שבו לכך "כשם שאתה הוה לו כך הוה לך", השגחה פרטית ממש לכל החלקים שבו.
קטגוריות
