שאלה:
שלום וברכה לכבוד מורינו הרב שליט"א,
בתקופה האחרונה אני מנסה לעבוד על קניית הזריזות [ובכללה פנימיותו התשוקה כמ''ש המסיל''י] ואשמח אם יוכל הרב לענות על שאלות דלהלן.
א. מתוך התבוננות נראה לי שכדי לפעול בזריזות אשר ענינה בלי עיכובים (כמו שמאריך ר' ירוחם בדעת תורה) נצרך לפעול באופן שכל המעשים אשר אני עושה מהוים עשיה אחת כללית רצופה שאם לא כן הרי עשייתו מלאה הפסקות שבמהותם הורסים את הזריזות. א - האם זה נכון? ב - האם יכול הרב לתת מהלכים בזה?
ב. המסיל''י כותב שמפסידי הזריזות הם הם מגדילי העצלה והיינו שנאת הטרח ובקשת המנוחה והוא מסביר כי לא למנוחה כו', שאלתי א' - מלפנים עבדתי - כמדומני באופן הנכון - על השגת הישוב ומנוחת הנפש ואני מפחד מהיות עסוק ברצף תמידי של עשיה פן יוציא אותי ממקום מנוחתי. אני מבין שהעבודה צריכה להיות בזה באופן רצוא ושוב אבל מרגיש שאין זה מספיק בפרט כעת שנראה לי שאני צריך להקצין קצת כדי לקנות הזריזות וכד' הרמב"ם. עלה בדעתי עצה בזה - עכ"פ לע"ע ויתכן שנכון בפנ"ע - למצוא מנוחתי ביום השבת קודש, כוונתי אינו למנוחה מחוץ לעבודת ה' כ''א להיות נח במה שכבר יש לי והשגתי בעבודת ה'. שאלותי - א - האם זו פתרון נכון, ב - האם יכול הרב לבאר קצת מהלך בזה, והאם יכול לציין ספרים שיועילו בזה (כעת פני מועדות לספר שבת מלכתא ואולי גם ספר דעת שבת, האם הרב מכיר אותם וממליץ אותם?), ג- האם יש להרב להציע עצות אחרות בהענין
יישר כח ותזכו למצוות על הכל
תשובה:
א. ישנה זריזות חלקית, וזריזות שלמה. בזריזות חלקית האדם מעמיד מעשה מסוים או יותר, שבו הוא מזדרז. בזריזות שלמה האדם נמצא במצב של תנועה, וכתולדה מכך "כל המעשים אשר אני עושה מהווים עשיה אחת כללית רצופה" כלשון השאלה, כי כולו במצב של תנועה.
ב. פתרון נכון. אולם בנוסף לכך ראוי שהזריזות תיעשה מתוך ישוב דעת ושיקול דעת תדיר, ושיעור הזריזות אינו כפי אפשרות תנועת הזריזות הנפשית והמעשית, אלא מתוך שילוב של זריזות עם ישוב דעת ושיקול דעת, ושיעור הזריזות כפי אפשרות שתהא עם ישוב דעת ושיקול דעת. ובאופן זה האדם אינו מאבד את מנוחתו.
ולמעשה זריזות עם ג' חלקים.
א. שבת קודש, מנוחה.
ב. רצוא ושוב בכל יום, ולקבוע זמן בנפש למנוחה בכל יום, כפי הצורך.
ג. שילוב של ישוב דעת ושיקול דעת עם זריזות, כנ"ל.
אפשר לצרף ספר רזא דשבתא, וכן פחד יצחק.
קטגוריות
