שאלה:
יש לי בעיא של ריכוז, שאני יושב ולומד בבהמ"ד ואף אני מרוכז בהסוגיא שאני לומד, אבל על כל אדם אני רוצה להבחין בהם אם יש בהן יראת שמים או קדושה. ומטעם זה אני מעדיף לישב לבד בחדר שאין שם בנ"א או עכ"פ בחדר שיש שם פחות בנ"א. איך אני יכול להיות יותר מרוכז ולא להסתכל על אחרים? שמעתי את כל סדרת הריכוז ולא מצאתי את הבעיא שלי בתוך השיעורים, ועל כל אני חושב שאין זה בעיא בריכוז אלא יש כאן שורש אחרת. מה הרב מציע?
יישר כחך להרב, ותודה רבה.
תשובה:
יכולות להיות לכך כמה סיבות. אולם כפי הנראה הסיבה במקרה זה מפני תפיסה רגשית חזקה, בלתי מאוזנת עם המוחין. שמעוררת אהבה וקשר עם בנ"א, ועי"ז האדם יוצא תדיר מתוך עצמותו לזולתו, ולכך רוצה להבחין את טבעם.
ככל שהרגש יאוזן עם השכל יהיה בס"ד אדם יותר פנימי, ופחות מתחבר לזולתו באופן בלתי מאוזן, ועי"ז יתרכז יותר בחלקו.
קטגוריות
