שאלה:
א) מהו ההגדרה או ההגדרות של זמן ?
ב) מי שהוא קצת מופקע "מזמן " איך הוא יכול לעבוד על זה?
תשובה:
א. עיין רש"ר הירש (וירא, יח, י) זמן ועת שמות נרדפים. דומה כי הראשון מציין את מושג הזמן בכללו, את משך הזמן ורציפותו. הזמן המחולל ומוליד תולדות. זמן משורש זַמֵן, על שום שהוא קודם לכל יש, מכינו ומזמנו, לעומת זאת עת הרי הוא מציין את נקודת הזמן, את הרגע היפה ומתאים, עכ"ל.
(ועיין ברית כהונת עולם, מאמר תרי"ג, פרק מ'. וכתבי הרמ"מ משקלוב, דרושים על סתר השתלשלות, דף שו. זמן – עת, גימט' תיקון).
ועיין פרי מגדים (אגרות, אגרת שניה, אות ז) בין זמן לעת, אם יש הפרש, בתשבי מסופק. ויראה, זמן, זימון, מועד שאדם קובע זמן לדבר, ועת ממילא הוא עתות היום והסובבים, עכ"ל.
והבן שיש זמן גדול והוא התהליך מההכנה והזמנה לדבר, כנ"ל בדברי רש"ר הירש. ויש זמן קטן שהוא הרגע הפרטי שקבע זמן לדבר. ועיין זוה"ק (תיקונים, הקדמה, ה, ע"א) ר"ת של ששה סדרי משנה, זמ"ן קט"ן. וזה מדרגת זמן עוה"ז, שית אלפי שנין, כנגד ששה סדרים. אולם עוה"ב כולו זמן מלשון "מזומן", הכנה, כי כל ימיו של אדם בהאי עלמא אינו אלא "זמן", הכנה לעוה"ב. ודו"ק. ועיין רזא דמהימנותא (דף יב). ועיין גר"א (ליקוטים, סוף ספד"צ) שאדם וזמן, זהו זכר ונקבה. וכן כתב בתיקונים (תיקונין סט, דף קטו, ע"ד). ועיין מאורי אור (ערך זמן). ועיין לקוטי תורה לאריז"ל (בראשית) לפ"ז הטעם שנשים פטורות ממצות עשה שה"זמן" גרמא. ובדרך רמז, זמ"ן, זי"ן, מ"ם, נו"ן, גימט' רנ"ב כאברי נקבה עם הכולל. ועיין כתבי הרמ"מ משקלוב (ביאור משנת חסידים, דף רח) זמן סוד מהיטבאל. שהוא גימט' זמן. ובו נתקן זכר ונקבה, כנודע.
ובעומק זמן הוא "תהליך". מהראשית, מזמן ומכין את הדבר ונמשך לכל אורכו. ובדרך רמז, זמן גימט' אדם בהמה. עיין רמ"ז (זוהר, ויקרא). ועיין ספר הכוונות וז"ל, ורוב בנ"א לא ימלטו מלהתגלגל איזה זמן בבהמה או חיה או עוף או דומם או צומח. עיין עמלק המלך (שער טז, פרק מה). ועיין כתבי הרמ"מ משקלוב (ביאורי הזוהר, דף קכד). ועיין פע"ח (שער השבת, פכ"ד) סוד הזמנים במלכות. וכן בכמה מקומות באריז"ל, ובעוד רבותינו.
ולכך זמן שהוא תהליך של מעבר מאדם לבהמה, וחוזר חלילה. בבחינת נמשלו כבהמות נדמו. שהוא שורש הנפילה ע"י החטא. ובלשון חכמת האמת. זמן גימט' מ"ה וב"ן. כמ"ש הרמ"ז (בראשית), ועוד רבותינו, כגון ברית כהונת עולם (מאמר הסתר אסתיר, פרק מו). ועיין של"ה (ויצא, תורה אור, ב). ואדיר במרום (ח"ב, ארימת ידי). ועיין גן נעול לר"א אבולעפיה (ועוד מקומות בספריו) וסוד זמ"ן, זי"ן מ"ם נו"ן, והוא החמ"ר הראשון העליון, והוא במספרו נבר"א (נבר"א – החמ"ר, גימט' זי"ן מ"ם נו"ן). והיינו שהזמן הוא החומר שממנו נעשה כל התהליך ובו כל השינויים כחומר שפושט צורה ולובש צורה. והוא מזומן ומוכן תחלה לכל.
ובסוד שמותיו ית' הזמן שורשו בשם א"ל אדנ"י בגימט' זמן עם הכולל, כמ"ש בסידור האריז"ל בהקדמת שהחיינו והגיענו לזמן הזה. ועיין מפתח הספירות (במדבר). ואוצר עדן הגנוז (ח"א, ס"א). וחיי העוה"ב (סוד הזמן). ועיין עוד כתבי הרמ"מ משקלוב (ביאור הזהר, דף קעח). ובעוד מקומות בדבריו שהרחיב בסוד עולם שנה נפש, ובסוד הזמן בפרט, ברמזים נפלאים. ועיין ברית כהונת עולם (מאמר מצות משוחים בשמן, פ"ג).
ובעומק זמן, ר"ת, ז – זכר, נ – נקבה, מ – ארבעים יום של מ"ת. ודו"ק. ועיין חסד לאברהם (מעיין ב', נהר לו) כי הזמן הוא סוד גלגול הספירות. ועיין ברית כהונת עולם (מאמר מצות משוחים בשמן, פט"ו) סדר זמנים, סוד החקיקה שיש לכל מדה ומדה במה שלפניה.
והבן שמהות הזמן – תנועה של תהליך ושינוי בחומר. וכמ"ש בספר אור ה' (מאמר א', כלל א, פרק טו) והשלישית, שלא ישכל זמן אלא עם תנועה. והרביעית, שמה שלא תמצא בו תנועה אינו נופל תחת הזמן, וכו', כי הזמן מקרה נמשך לתנועה ודבק עמה לא ימצא האחד משניהם מבלתי האחר, עיי"ש בהרחבה. ועיין מעשי השם (חלק מעשי בראשית, פ"ב) גדר הזמן, מספר התנועה. ועיין צפנת פענח (ח"ג, סימן רט). וספר מפענח צפונות בגדרי הזמן. ועיין הכתב והקבלה (במדבר, כט, ז) מהות הזמן הוא חזרת רגעים זא"ז. ועיין עבודת הקודש (ח"ג, פט"ז). ומורה נבוכים (ח"א, פרק ע"ג). ושם (ח"א, הקדמה השלישית). ואור תורה (ליקוטים שכתב) וז"ל, ואין לזמן מהות נמצא כלל. והפילוספים הקדמונים דנו רבות במהות הזמן.
ב. ולפ"ז סדר העבודה, מתתא לעילא. תחלה בחינת זמן קטן, והיינו לקבוע זמן לפרט מסוים מתי לעשותו.
וכך בכל יום לקבוע פרט אחד קטן ולעמוד בתוקף לקיים זמנו. וכך לילך מחיל אל חיל בהדרגה.
ואח"כ עולה לזמן גדול, שמהותו תהליך מראשית ועד אחרית. והוא גדלות המוחין, תפיסת תהליך, היפך קטנות המוחין, קטן, תפיסת פרט. והיינו בכל דבר לראות אותו כתהליך, ולצעוד עמו צעד אחר צעד מן הראשית ועד התכלית. ועיין פתחי שערים (נתיב עולם התיקון, פתח י) בעת התיקון נשרש הדבר שיהיה הכל ב"הדרגה", והוא סוד הזמנים שדיבר האריז"ל בכ"מ במאורות העליונים, אף שאין שייך ח"ו סדר זמנים למעלה באצילות (היינו זמ"ן קט"ן) שהרי הזמן הוא רק למטה בעולם הגשמי תחת השמש והכוכבים, שמסידור הכוכבים והגלגלים נעשה היקף הזמן, אבל הוא דיבר ברוח קדשו בעומק סתרי ההנהגה שכל שורש הזמן שהוא למטה, הכל בא ע"י שתקוני המאורות העליונים באו בהדרגה זא"ז, ומשם שורש כל פרטי הזמנים. ועיי"ש בשבירת הכלים פתח ה'. ונתיב הפרצופים, פתח י'. ונתיב גדלות דז"א, פתח טו. ופתח לו. ונתיב פרצוף נוק' דז"א, פתח כה. ועוד מקומות בדבריו.
קטגוריות
